כולנו אולמרט, אז תפסיקו לצקצק בלשונכם
במדינה הבנויה על קומבינה ועל הגבול שבין כשר למסריח, הביקורת נגד ראש הממשלה לשעבר היא צביעות. אנחנו היינו ראויים לו והוא ראוי לנו
הסתכלתי עליו, הוא הסתכל עלי. הוא חייך. אני חייכתי. הוצאתי 20 דולר מהארנק ושמתי על הדלפק. הוא לקח אותם, הלך רגע אל המשרד וחזר עם מפתח. שילמתי תעריף של שלוש שעות מראש והלכתי, מוצף תערובת משונה של גאווה בושה וריח של בוריטו.
גופת הרודן תלויה בכיכר העיר. אולמרט בבית המשפט
צילום: AP
שיחדתי את הבחור שאולי היה בכלל בעל סוכנות הרכב, כי הבנתי שזה בסדר, כי הייתי לחוץ, כי ראיתי יותר מדי סרטים זולים וכי חשבתי שאף אחד לא יידע.
שש השנים שנגזרו על אהוד אולמרט הן, לדברי אחד השופטים בדימוס המפרשנים עצמם לדעת, בבחינת "עונש חינוכי", גזירה לחומרא "למען ייראו וייראו". הו, גאווה ישראלית, הבה נצקצקה, הנה גופתו של הרודן האכזר תלויה בכיכר העיר.
על מי אנחנו עובדים. אולמרט הוא הישראלי היפה, הוא תמצית הישראליות, הוא סמל ישראלי גאה.
שוחד שלטוני זה מהדורת הוי איי פי של הקומבינה הפרטית שכולנו חשופים אליה. של ההוא שמשיג כרטיס דרך מישהו שמכיר מישהו, של ההוא שגונב את האי תנועה כדי לחסוך עוד רבע שעה של עמידה בפקק, גם במחיר של חצי תאונה מדי בוקר, של ההוא שלקח כסף שחור, של ההוא שנתן לו, של ההוא שחנה בחניית נכים והתנצל- "רק רגע יא קקה, סבלנות מה קרה, מישהו מת?!".
הקומבינה של דכנר ואולמרט וזקן וכל החבורה האומללה הזו (כן, אומללה) היא כאין וכאפס לעומת כמות המכרזים התפורים, העסקאות בכאילו, הכסף השחור והצווארון הלבן. זה מתחיל ממוכר/ת הפלאפל, עוזר/ת הבית, והמורה הפרטי/ת, עובר דרך מחלקת הרישוי בעירייה ומסתיים באוצר המדינה, אוצר שאף אחד לא באמת יודע להצביע איך, אבל תמיד יש בו פינה קטנה שקטה ומוצלת שם מתחבאים תמיד כמה מליונים בכל שנה לעמותות רוחניות ולכביש עוקף הכביש העוקף.
מה שאולמרט וחבורתו עשו הוא מסריח ולא חוקי (לפחות עד שיתברר הערעור, ושם נדע האם אפשר להרשיע בלי ראיות פיזיות, אבל זה כבר סיפור אחר). זה לא אומר שמה שקורה במקומות אחרים, ממש מתחת לפנס, הוא לא מסריח. העברות התקציבים, העסקאות הפוליטיות, תקני סגן
כדאי שגזר הדין לא יבלבל אותנו. המדינה הזו חיה על גבול המותר אבל מסריח. דוד הנחלאווי סמל מין, מטעני חבלה וסכינים ברחובות, עבריינים בכבישים, גיבורי תרבות עם איי קיו שלילי ושפיות מפוקפקת, כסף שחור בכל פינה. הצרכן הישראלי נחשב צרכן גרוע כי הוא לא מאמין לאף מילה של איש המכירות, שהוא בתורו בעיני הציבור בחזקת שקרן, וחלאה ובושה להוריו.
הפסקנו להאמין. הפסקנו להאמין למנהיגים, הפסקנו להאמין לאולמרט ולשופט, הפסקנו להאמין שאפשר להאמין.
כדי להחזיר את האמון שלנו בעצמנו, לא היה צריך לשלוח את אולמט לקלבוש. זה מתחיל ממעשים פשוטים של סבלנות, מלשלם בלי להתווכח, מלספק שירות במחיר הוגן, מלתת זכות קדימה, מלחנך ילדים להושיט את הלחי השנייה, מלתת למורה של הילד מילה טובה, מלקוות שאולמרט בסוף ייצא זכאי.
אני לא יודע עם אולמרט יישב בכלא, אבל בואו לא נשכח ששיטה הדמוקרטית הנפלאה שלנו, שבה העם בוחר את נציגיו ואלו ממליכים עליהם ראש ממשלה, גרמה לכך שאדם שסביבו ניחוחות שחיתות כבר שנים סיים קדנציה כראש ממשלה, שאנס סדרתי היה ראש המדינה. תסתכלו עליהם ותראו אותנו, עד שנחליט אחרת-ואפשר שנחליט אחרת: בדברים הקטנים, היפים, הפשוטים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם