תקציב הביטחון: אל תאיים, תתפטר
הלחצים שמפעילה מערכת הבטחון על ממשלת ישראל חורגים ממה שלגיטימי במדינה דמוקרטית. הצבא צריך לשרת את מדיניות הממשלה, גם התרגלנו אחרת
אבל זו מסורת: כמעט כל ממשלות ישראל לדורותיהן השילו מעל עצמן את האחריות המוטלת עליהן בניהול סיכוניה הביטחוניים של ישראל, והפקידו אותו בידי הצבא עצמו. כך הגענו למצב שהצבא מכתיב לממשלה מה לעשות. נכון, לא באופן ישיר אלא באמצעות הפעלת לחצים בלתי לגיטימיים בעליל.
יש המסנגרים על משרד הביטחון והצבא טוענים שהמבקרים את התנהלותם של ראשי הצבא ומרד הביטחון הם עוכרי ישראל מובהקים. אין להצטדק בפני פטריוטים מדומים אלה. גם המבקרים רוצים בחיזוק הביטחון ומייחלים לחוסנו של צה"ל. אלא שמשרד הביטחון וצה"ל אינם יכולים לשבות את ממשלת ישראל, לאיים עליה ולהכריז בפומבי על ביטול אימונים של מילואימניקים, ביטול טיסות או הפסקת הפעילות של פיקוד העורף. יש במעשה הזה חציית קווים לגיטימיים בשיח הציבורי וניצול ציני של הכוח העצום האצור בידי צה"ל ומערכת הביטחון.
הדרג המדיני אחראי אחריות מוחלטת בקביעת מדיניות הביטחון הלאומי, יעדים ומטרות. הצבא חייב להתאים את עצמו, מעצם הגדרת החוק, לצרכים שהממשלה מציבה בפניו. תקציב, הרי, הוא בעצם מדיניות. החלטת ממשלה על קיצוץ בתקציב הביטחון משמעותה שהממשלה ריבונית להחליט שרכיבים כאלה ואחרים בתקציב הביטחון אינם נחוצים לעת עתה.
צה"ל ומערכת הביטחון אוצרים בידיהם כוח עצום מול הממשלה. מסיבות פוליטיות ואחרות שאין כאן המקום להרחיב יתר על המידה עליהם, ממשלות ישראל העדיפו להתמסר לדרישות צבא, כמעט ללא ניד עפעף. רוב מכריע של שרי ממשלות ישראל חסרים כל מידע מהימן לגבי תקציב הביטחון ותפעולו. מעבר לשקיפות המאוד חלקית של תקציב הביטחון, שרי ממשלות ישראל מעדיפים לא לקחת סיכונים אישיים, לכן הם מאשרים ללא כל בעיה מיוחדת את כל דרישות צבא. זו תופעה בלתי נסבלת ומסוכנת כאחת. זו סוגיה עתיקת יומין, וספרים ומאמרים מלומדים נכתבו עליה; אך למרבה הצער, הקלקול אחוז עמוק בתרבות שלנו.
כאמור, לא בכל צה"ל אשם אלא ממשלות ישראל לדורותיהן. מומחים, ועדות חקירה וועדות בדיקה דרשו קביעת תקציב ביטחון רב שנתי, לפחות תכנית חומש, כדי למנוע חזרה שנתית על אותו מחזה מביש. ממשלות ישראל לא אימצו את הדרישה הזו והמחיר כבד מאוד. כל התכנונים של צה"ל ומערכת הביטחון מסתמכים על תקציבים לטווח הקצר ביותר, היינו שנה בלבד. אי-אפשר לעבוד כך בצורה יעילה. אלא שהתוצאות של אי-תכנון לטווח ארוך אינן מפריעות לאיש מן הקברניטים. ממשלת ישראל לא קבעה מהו סדר העדיפויות שלה לגבי העתיד הקרוב והרחוק. אם אין סדר עדיפויות, אם אין הגדרת מטרות, איך אפשר לעבוד? פשוט מאוד: צה"ל מערכת הביטחון קובעים את סדר העדיפויות שלהם ואת המדיניות. אין ספק שזו רעה חולה המאפשרת למערכת הביטחון ולצה"ל, לנהל, בפועל, את מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל במקום ממשלת ישראל והכנסת.
לאחר שאמרנו כל אלה, חייבים לחזור ולקבוע: יהיה המצב אשר יהיה, אסור לקברניטי הצבא לצאת נגד הדרג המדיני ולאיים בפגיעה בביטחון אזרחי ישראל כאמצעי לחץ על הממשלה. רמטכ"ל החושש לגורל ביטחון אזרחי ישראל בגלל הקיצוץ המתוכנן על ידי ממשלת ישראל צריך להילחם בו בפורומים פנימיים בלבד, ואם הוא רואה שמחאותיו אינן מועילות, ושאין הוא יכול לשאת באחריות לתוצאות - יתכבד ויתפטר מתפקידו. כך מתנהלת מדינה מתוקנת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם