הנשיא

נשיא חדש: ריבלין עדיף לנתניהו מאשר פרס

בית הנשיא בעידן ריבלין יהיה חזק, אולי ביבי לא יאהב את זה, אבל גם הוא יעדיף בית נשיא חזק עם ראובן מאשר עם שמעון

אמנון לורד | 10/6/2014 16:48 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
אז בכל זאת הייתה איזו שעה של מתח רב תהפוכות. אבל ההפתעה בסוף - שלא הייתה הפתעה והמועמד הטבעי להיבחר לנשיאות נבחר. באותה שעה של מתח כל הפרשנים כבר התייחסו אל מאיר שטרית, המועמד שהגיע משום מקום, המנצח הגדול של הסיעה הקטנה בקואליציה, כאילו כבר נבחר. אני מודה ששביב של פקפוק עלה בלבי, ששטרית בכל זאת לא יהיה הנשיא הבא, ברגע שעמרם מצנע התראיין.

עוד באותו נושא ב-nrg:
- ריבלין: "אני איש של עם לא של מפלגה"
- ראובן ריבלין הנשיא ה-10 של מדינת ישראל
- הזוכה הקטן של היום: כרמל שאמה הכהן

מצנע כבר היה כל כך זחוח ודיבר על שטרית כעל הנשיא הבא, וכמה הוא מעריך את ריבלין למרות שלא נבחר. כשאיש מפלגת העבודה – סליחה, "התנועה" – מכריז על ניצחון בטרם סגירת הקלפיות, זהו אות וסימן שהכול עוד יכול להשתבש. עד כמה מפלגת התקשורת והפוליטיקאים יצרני הספינים מחוברים לחברי הכנסת באמת אפשר היה ללמוד כאשר דפנה ליאל מערוץ 2 דחפה מיקרופון קצר ותקיף לעבר אישה בלונדית, אותה היא בירכה על תקן "רותי שטרית", אשת המועמד המפסיד. אלא שאופס, טעות. זאת בכלל רינה פרנקל. חברת הכנסת מ'יש עתיד' שאף אחד לא מכיר.

בסופו של דבר, בחירתו של ריבלין היא ניצחון של חברי הכנסת, של המחנה הלאומי, של עם ישראל, ובמידה שהליכוד הוא חלק מהמחנה הלאומי זה גם ניצחון של הליכוד. היה פרדוקס על פרדוקס. אם ראש הממשלה היה נותן מלכתחילה רוח גבית ותמיכה מלאה לרובי ריבלין, הוא היה הופך אותו אוטומטית למועמד הקואליציה, מועמד הליכוד, ומועמד ראש הממשלה. בכך היה מונע מריבלין את התמיכה הטבעית שיצר לעצמו משך כל העשור האחרון בקרב פלגים שונים בציבור, החל בשמאל הקיצוני וכלה בחלק מהסיעות הערביות ובייחוד הציבור הערבי ככלל. אם ריבלין היה מתייצב כמועמד מטעם, שלי יחימוביץ' וחבריה מהשמאל לא היו יכולים להתייצב לצדו. גם החרדים הזועמים על נתניהו לא היו עורקים למחנהו.

באותה שעת מתח שבה עלו מניותיו של שטרית דווח על פגישה לילית שבה השתתפו דב חנין, זהבה גלאון וג'מאל זחלקה מבל"ד, ובה דנו במי הכי כדאי לתמוך כדי לבלום את איש הימין ריבלין. האם המידע הזה נקלט איפשהו? אם כן, זה ודאי המריץ גם כאלה בליכוד שלא אוהבים את ריבלין בכל זאת להתייצב בעדו.
וההפרש. לפי המומנטום המזויף שייחסו לשטרית היה אמור להיות דו קרב צמוד.

בואו נודה, הניצחון של ריבלין הוא מכריע. ההפרש של עשרה קולות הוא משמעותי ביותר. זה לא 60-59. שוב התברר שאביגדור ליברמן ואריה דרעי כבר אינם מסוגלים לספק את הסחורה. הם אינם מסוגלים לגרום לדברים להתרחש בכנסת או בזירות ציבוריות חשובות כמו בירושלים עם מועמד הנפל שלהם משה ליאון. אנחנו לא יודעים אלו שיקולים שיחקו בסופו של דבר במוחם של חברי הכנסת כאשר התייצבו מאחורי רובי ריבלין.

אבל נראה כי אפשר להצביע על שלוש נקודות: 1. דמות מנהיגותית ייצוגית טבעית, מישהו שהוא בשר מבשרם. 2. החשש שבחירתו של שטרית עלולה להיגמר בעוד תיק באפילה.
ניגנו על זה חזק משך היום בתקשורת ואולי זה השפיע. 3. ייצוב המערכת הפוליטית כדי למנוע גלישה לבחירות מוקדמות. זה נשמע רחוק אבל זה לא. היה ברור שאם הקלפים נטרפים בצורה כל כך דרמטית כך ששטרית נבחר ומועמד הימין נכשל, תתחולל מהומה פוליטית שתוביל למשבר, ובעקבותיו בחירות מוקדמות. את זה חברי הכנסת לא רצו. יש הבדל בין מכה שסופג ראש הממשלה נתניהו, כפי שהדבר בוודאי יוצג בעקבות בחירת ריבלין, לבין מכה המלווה בהתמוטטות הליכוד. נצחונו של ריבלין מייצב את המערכת הפוליטית ומחזק את ההגמוניה הלאומית במדינת ישראל. זהו ניצחון עצמאי שלו, בית הנשיא בעידן שלו יהיה חזק, אולי ביבי לא יאהב את זה, אבל גם הוא יעדיף בית נשיא חזק עם ראובן מאשר עם  שמעון. 
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמנון לורד

צילום:

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים. האחרון: "הדור האבוד", ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי

לכל הטורים של אמנון לורד

עוד ב''דעות''

פייסבוק