אייל לחמן? המרענן הרשמי של שידורי המונדיאל
הרחק מהצ'ינצ'ילה של פרוספר אזגי, המאמן הידען ממשיך להתגלות כפריק של טקטיקות ושינויי תפקוד תוך כדי תנועה. וגם: למה מוטל'ה שפיגלר ממשיך לבקר באולפני הטלוויזיה ומה הקשר בין ואן פרסי לגוון השחור של הכתום
האיש התגלה כידען גדול, פריק של טקטיקות ושינויי תפקוד תוך כדי תנועה. שליטתו במערכים של נבחרת גאנה ובאקלים של בורקינה פאסו מחממת את הלב. כשבישר על קול הזעקה שקמה באימפריית האשנטי של פעם בעקבות הצבתו של סולימאני בעמדת המגן השמאלי, ידענו שיש על מי לסמוך. הלוואי על לב לבייב ועל אנשי אפריקה-ישראל התמצאות כה פנומנאלית בענייני היבשת השחורה.
התרחקנו מקו המשווה ונזכרנו בעוד כמה פנינים: "עם הכדור, זו נבחרת דרום אמריקאית; בלעדיו – נבחרת אירופאית". וגם: "כריסטיאן זאפטה, 1.90 מטר עם טכניקה של 1.70 מטר"; "שוער מודרני לא צריך להיות ארוך וגבוה". "משחקים BOX TO BOX, מרחבה לרחבה". ל.לח.לחמ לחמן מיומן.
אין לנו נבחרת, ולא מעט שואלים בשביל מה נחוץ ארסנל כזה של שדרים ופרשנים במרקאנה ובקופקבנה. נראה לכם שזכייני השידור הציבורי בקוסטה ריקה היו משגרים את צוות שידורי החוץ שלהם להיכל נוקיה כדי לתעד את מפגן התמיכה של הפדרמנים בדיוויד בלאט?
הסיכוי להוציא טיול מאורגן במשולש הגבולות ירדן-סוריה- ישראל, בהדרכת פלוגות הסער הסוניות הכותשות את עירק, נראה גבוה יותר.
האחרון ששליחותו למונדיאל הייתה הכרחית, על פי מפתח הבננה, היה נחמיה בן אברהם ז"ל. בימים אלה מלאו 35 שנים למותו של השדר האלמותי, אבל בזיכרון הקולקטיבי נחמיה חי וקיים. תיאוריו המרגשים מטולוקה הרחוקה עדיין מרטיטים לבבות. קולו המדהים ליווה את מעמד הר סיני של הכדורגל הישראלי עם הגול ההוא של שפיגלר.
"רוזן מכדרר, עולה יותר מדי גבוה. מעביר לשפיגלר, בעיטה – שער! שפיגלר, עשה זה! איזה יופי של שער של השחקן שלנו. שער כזה יכול להיות גם בגמר! משלושים מטר, פגז בחצי גובה לצד ימין של השער השבדי ו-1-1. הדגלים של התכלת-לבן מונפים כאן עכשיו בטולוקה הרחוקה".
תגידו, איפה ישנם עוד שדרים כמו השדר ההוא?
מוטל'ה, האחד והיחיד, הבליח בתוכנית האירוח "העולם כולו נגדנו", מחופש לאל יווני, עלי זית מעטרים את ראשו, וקולו בוקע מגרונו של מיקו ג'מאל הכביר. נעלו אותו בתא אחד עם כומר ממנזר השתקנים והוא ידובב גם אותו.
"היה יום חם בטולוקה, שבדי מטומטם עמד בדרך ואז נתתי שמאלית", נזכר מוטל'ה ג'מאל. ידו מונפת אל-על, והוא דרוך ומוכן לקראת קליטתו של שום יצחק שיקפוץ עליו. הוא ואנחנו חיים על הגול הזה כבר 44 שנים, חגיגות היובל מתדפקות בשער. עוד חמש שנים ו-11 חודשים למנייאק.
ובינתיים, בארץ חמדת אבות, יושבים אזרחים בעלי תעודת זהות כחולה ונועצים סיכות קטנות בכפות רגליהם של מונדיאליסטים מדופלמים. ביום חמישי, למשל, הם נזפו בכריסטיאנו רונאלדו וכתשו עד דק את נבחרת פורטוגל "שאכזבה במונדיאל".
היי, רק רגע: למה אכזבה? ניצחה את גאנה החזקה שהביכה את גרמניה, וסיימה בתיקו עם ארה"ב שעלתה במקומה רק בזכות הפרש שערים טוב יותר. מאזנה, 4 נקודות, טוב יותר ממאזנן של שלוש אלופות עולם בדימוס – אנגליה, איטליה וספרד, ואנחנו אומרים, למען האיזון הקדוש, שבנטו ופפה רשאים לחזור הביתה בראש מורם.
עדיף להיות ראש לשועלים מאשר להיות מחובר לראשים שמדברים לפעמים דברי הבל.
לפני שאנחנו מתמזגים עם הכתום ההולנדי ונושאים תפילה להצלחתו של יקירנו באולד טרפורד, רובין ואן פרסי, רצוי להזכיר את הגוון השחור של הכתום.
ההיסטוריון ההולנדי ז'ק פרסר מונה מטעם ממשלת הולנד לחקור את השמדת יהודי הולנד. על-פי אומדנים שונים כ-72% אחוזים מתוך 140,000 יהודי הולנד הושמדו על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, מה שהגביר את החשד שהיקף שיתוף הפעולה מצד ההולנדים עם הצורר הגרמני היה רחב מכפי שסברו תחילה.
נוכחות הצבא הגרמני (הוורמאכט) בהולנד הייתה מעטה יחסית. מסקנות מחקרו של פרסר עוררו רושם קשה בהולנד, לאחר שגילה שאכן היה שיתוף פעולה רב עם הנאצים.
בעקבות מחקרו חיבר פרסר רומן בשם "ליל הז'ירונדינים" (Denacht der Girondijnen), המתאר את קורותיו של שוטר יהודי במחנה המעבר ההולנדי וסטרבורק, שבו הוא משתף פעולה עם השלטונות הנאצים לצורך ארגון משלוחי המוות לפולין, מתוך אמונה שהדבר יביא להצלתו.
מטרת המחנה הייתה לרכז בו את זרם הפליטים היהודים מבלי לקלוט אותם ביישובים הולנדיים. בצעד שנועד להתחבב על גרמניה סגרו שלטונות הולנד את הגבולות בפני הפליטים, ובכך סימנו אותם כאזרחים זרים, לא-רצויים. אכן, עבר מכביד. ועוד לא הזכרנו במילה אחת את סיפור הסגרתה של אנה פרנק.
אקו"ם