פירון בורח מאחריות
בדיוק כמו שאמר בראיון ההוא, המדינה היהודית צריכה לקבוע מיהי משפחה. היא ולא אופנת התקינות הפוליטית, שפירון נכנע לה תוך שעות ספורות
אלא שההתנצלות של השר פירון לחלוטין לא במקומה. פירון לא ביקש להיות זה שמכריע בשאלה מיהי משפחה. הדברים שהוא אמר בראיון שעורר עליו את חמת הלהט"בים טוענים דבר אחר לחלוטין: "אני חושב שזכותה של מדינה יהודית, אולי אפילו חובתה, לומר לזוגות חד־מיניים שמחליטים לחיות את חייהם - 'זה לא משפחה'". כלומר, לא הרב פירון הוא שמבקש לומר לזוגות הללו שהם לא משפחה, אלא המדינה, המדינה היהודית.
והמדינה עושה זאת כיוון שהיא כיום הביטוי של הקולקטיב, של החברה האנושית, והיא זו שמכתיבה בשורה ארוכה של דברים מה הם הגבולות המוסריים שלנו, מה היא השקפת העולם שאנו מקדמים, מה מותר ומה אסור. האם כאשר המדינה מעמידה לדין אדם בגין הסתה לגזענות, או בגין שוחד, גם אז יהיה מי שיאמר ש"לא על המדינה מוטלת המשימה להכריע מה היא התבטאות פסולה ומה לגיטימית, מה היא התנהגות ראויה ומה היא שחיתות"?
אמירתו של פירון לפיה "זכותה, ואפילו חובתה" של מדינה יהודית להציג עמדה בשאלות המוסריות המרכזיות של חיינו, ובכלל זה בשאלה מה היא משפחה ומהו מבנה החברה הראוי, היא אמירה מתבקשת, מוצדקת וטבעית. וכמובן, אלמלא ההכרעה שמדובר בה היתה שזוגות חד מיניים אינם משפחה, איש לא היה מתקומם כנגד האמירה הזאת.
התקפלות מהירה ולא מכובדת. השר שי פירון
צילום: אלי דסה
אג'נדת המשפחה
לגופו של עניין, חשוב להניח על השולחן עובדה פשוטה אחת: הנושא איננו 'שלילת' תואר המשפחה מזוגות חד מיניים, אלא בלימת הניסיון ליצור הכרה מלאכותית בזוגות אלה כמשפחה.
באופן טבעי ומסורתי, בכל התרבויות שמסביבנו, המשמעות הפשוטה של משפחה היא אותו תא מינימלי שבו נוצר דור חדש. שבו זוג הורים מביאים לעולם צאצאים. יש כמובן הרבה מאד משקי בית שאינם משפחה: יש חברים השוכרים יחד דירה; יש זוגות החיים יחד שנים רבות ללא ילדים; יש אנשים החיים בגפם. כל משקי הבית הללו הם איברים חיוניים ברקמה החברתית, בלי להיות משפחה.
באופן טבעי, בני זוג מאותו המין אינם מביאים צאצאים לעולם. עובדה. יכולנו להיעצר כאן, ומאבקם של בני הקהילה הגאה יכול היה להתמצות בדאגה לסובלנות כלפיהם ולהשלמה של החברה עם בני אדם שנמשכים לבני מינם, למרות טאבואים תרבותיים ודתיים עתיקי יומין.
אבל הקהילה הגאה אינה מוכנה להסתפק בכך. היא אינה מוכנה להשלים עם מעמד שבו הנמשכים לבני מינם יחיו באופן שונה מזה שבו חיים ההטרוסקסואלים. היא מבקשת להתעקש על מודל החיים המשפחתי – אותו מודל שנוצר ועוצב על ידי ההטרוסקסואליות, באופן מובהק – ולאמץ אותו. הקהילה, או חלקים ממנה, מבקשים שגם חד מיניים יהיו הורים. הם נאבקים לשם כך על הזכות לפונדקאות וטיפולי הפריה, ומתעלמים מהשאלה האמנם טוב לילדים לגדול בתא משפחתי לא טבעי. בשלב שני, אחרי שנוצרות המשפחות הללו בדרך
נוח לאמץ את האג'נדה המפוררת את מושגי המשפחה והופכת אותם לדבר שרירותי, הנקבע אך ורק על ידי רצונם של השותפים בו, ועל ידי נכונותם לשיתוף כלכלי ולאהבה. זה נשמע יפה, וקשה להסביר מה בעצם הבעיה. דומני שקשה לנו בכלל להעלות על הדעת את מכלול ההשלכות של פירור מושגי המשפחה על החברה שלנו ועל הדורות הבאים. אבל גם בלי לשרטט את התמונה המלאה, מותר לתת קצת קרדיט לחכמה של דורות רבים, לטבע ולאתוס של העם שלנו. אחרי הכל, גם כאשר יצאנו ממצרים הפרקטיקה ההומוארוטית היתה פופולרית מאד, ולמרות זאת התורה שקיבלנו יצאה בחריפות נגד התופעה. אבל נראה שהאומץ שהניע את משה לא תמיד עובר לאלו המדברים בשמו כיום, ונושאים בתואר רבני: הם מעדיפים להישאר בשטח המוגן של הפוליטיקלי קורקט.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם