שפה חדשה ישנה
עמדתכם, שאינה אומרת בבנאליות 'החיים מעל הכל', מחזירה אותנו לישראליות יהודית שאבדה לנו. הסיפור מורכב ועמוק, ויש בו אלוהים
אני מבקש לשלוח לכם מכתב עם דברים שבלב. עמדתכם מאירה לי פרשה שנוגעת לכל אחד מאתנו, ושקשורה לאופן שבו אני רואה את הישראליות היהודית שאתם מבטאים.
עקדת יצחק היתה שנים רבות פרשה קשה בעיני. הקושיה הכל כך ישראלית הדהדה בי - איך יכול אברהם לממש ציווי שהוא כה לא מוסרי? האתוס הישראלי שהפנמתי – קדושת החיים מעל הכל - הקשה עלי להבין את סיפור העקדה.
את התשובות המקובלות היה קשה לי לקבל. הרמב"ם להבנתי סובר, שהיה זה חיזיון. פירוש זה נתן מנוחת מה לקושיה, שכן לא אברהם הקונקרטי ניצב לבצע את העקדה, אלא אברהם שבחיזיון. חיזיון שאברהם ראה, או שהתורה מספרת על דמותו של אברהם. עם זאת, יש לתת משמעות לחיזיון. איזה אתוס מבקש המקרא ללמדנו?
לא יכולתי לקבל את התפיסה שהאמונה היא מעל הציווי המוסרי. כלומר, את האתוס הדתי [לאו דווקא היהודי], לפיו דמות האל דורשת העלאת קורבן אדם, בן, כדי לממש ולבטא אמונה. מנגד קיימת תפיסה, שהפרשה באה להוכיח את ההיפך – שמעולם "לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" העלאת בנים לעולה, כדברי הנביא ירמיהו. לשיטה זו, עקדת יצחק הינה הפרשה שמציבה את קדושת החיים מעל פולחן הדת. אך גם פרשנות זו אינה מספקת. אם המסר מצוי רק ב'הפי אנד' של אי ההקרבה, מדוע אנו נחשפים בסיפור לנכונותו של אברהם להקריב אותו?
אני זוכר, שכשבני – שהוא כיום חייל,
פרשה מטרידה שמחייבת מודל חדש. עקדת יצחק מערכת
לאט לאט הבנתי את עקדת יצחק ואת אברהם. אילו היה מצווה להקריב את יצחק לעולה, אמנם היה במעשה זה קושי רב. אבל אנחנו שיודעים את סוף הסיפור ומנסים לדלות את האתוס שהוא בא ללמדנו, מבינים בדיעבד שהציווי היה לעקוד ולהרפות. אכן כן, להיכנס לסכנה קשה למען עניין נשגב, אך לא לצאת אל המוות הוודאי. במודע או ב'על-מודע', אברהם שהבין שההליכה אל הר המוריה יש בה סיכון רב, שסופו אולי סוף רע. ומאידך, יש להביט על העלילה השלמה בה יצחק לא הוקרב. ולכן, מה שאני שומע מעקדת יצחק זהו המסר הגדול - מצד אחד קדושת החיים, 'אל תשלח ידך אל הנער', ומצד שני הבנה, שכדי לממש את הייעוד הגדול יותר, את הסיפור של בניית עם וחברת מופת, צריך להיכנס לסכנה שיש בה עקדה של הבן.
עקדה, ולא הקרבה, בשום פנים ואופן! אם חלילה הסוף יהיה רע, זה כבר בידי הקב"ה ובאחריותו. לא אני, האבא, שלחתי את בני למוות חלילה. אני שולח את בני לממש את הרעיון גם במחיר סכנה גדולה, אך במחיר של עקדה, לא הקרבה. והשם הטוב בעיניו יעשה.
ע"פ קריאה זו של העקדה מתבהרת תשובתו של אברהם לשאלה הקשה של יצחק 'איה השה לעולה?'. בכל שאר הקריאות תשובת אברהם מתחמקת, מרמזת לחוסר אחריות – הקב"ה בחר אותך ולא אני. בקריאה שאני מציע אברהם מגלה, שאת השחיטה עצמה הוא לא יעשה, רק אלוהים יכול לעשות. 'אלוהים יראה לו השה לעולה, בני'. וכבר חז"ל רמזו על כך, שראה אברהם בנבואה שלא יצחק יהיה השה. כאן באה לידי ביטוי המורכבות המיוחדת שבעמדה של שליחת הבן לסכנה, מתוך אמונה שיחזור בשלום, עם רמת מודעות לכך שאולי לאו דווקא. ואף על פי כן לשלוח בעת שזה נדרש.
אתוס ציוני חדש ישן, שמקדש את החיים אבל מוכן למסור את הנפש. חיילים בבקו"ם צילום: ראובן קסטרו
בגלות טופח האתוס של עקדת יצחק כאתוס של קידוש השם ממש. כלומר הליכה אל המוות. בישראליות העכשווית מקודש האתוס של חיים בכל מחיר. אתוס שמבלבל מאוד את החברה הישראלית הנאבקת על קיומה. אתוס שמבלבל את האויב, שמדמה לעצמו את ישראל כקורי עכביש, ובכך מעודד את רוחו להתאמץ עוד קצת כדי לשבור אותנו.
אתם, הורי גיל-עד נפתלי ואייל, מבטאים בהתנהלות שלכם את הישראליות היהודית שקצת אבדה לנו במרחב הציבורי. אתוס שמבין, שלקיומנו יש משמעות. ולכן נכונות לסכן את חיינו, את חיי בנינו, ובמקביל לעשות ככל האפשר לשמירת החיים גם בתוך הסכנה - באומץ ובאחריות.
האתוס של חיים בכל מחיר בולט בעשורים האחרונים בישראליות שחווינו כאן - בקמפיין של שחרור שליט, בעסקת ג'יבריל, בקמפיין של 'ארבע אמהות'. ולעומתו - השפה אותה אתם מדברים בשם עצמכם, ובכך מבטאים עומק, חוזק, עוצמה שמגלה וחושפת אתוס של ישראליות יהודית, שעושה אותנו כל כך קרובים אליכם ואוהבים אתכם בכל לב.
גם הורי החטופים האחרים היו אצילים, אבל השפה שלהם היתה אחרת. כאן אנחנו עומדים מול האתוס החדש, השפה החדשה-ישנה שהייתה נוכחת בראשית הציונות והמדינה ואבדה לנו בעשורים האחרונים.
לא יכולתם להכין את עצמכם לאסון שקרה לכם, אבל בתוכו מהדהד בעוצמה אתוס ישראלי-יהודי חדש-ישן. אנחנו כאן, מבינים למה ומדוע, מוכנים לשלם מחיר כבד, מקדשים את החיים ביחד עם קדושת הקיום היהודי בארץ. ומתפללים ופועלים לטוב ביותר אבל לא על חשבון עצם מהות קיומנו.
אכן אברהם נבחר ללכת עם בנו לעקדה, אך צווה לא לשלוח ידו אל הנער. רבש"ע, יהי רצון שלא תשלח ידך אל הנערים ותשיבם בשלום לביתם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם