למנוע ביזיון לאומי: עונש מוות לרוצחי הנערים
במקום שמשפחות הרוצחים יקבלו משכורת יפה מהרשות, טיפולי שיניים וחינוך חינם מישראל. כדאי לגזור עליהם עונש מוות ברגע שיימצאו וכך למנוע את ביזויה של אומה כולה
עוד בנושא ב-nrg:
> חוקרי מערות ומתנדבים: כך נמצאו גופות החטופים
> מהצומת ועד לכיכר: 18 ימים של חוסר ודאות
> עולמם של הנערים שנרצחו: אמונה, ערכים וכישרון
הרוצחים יבלו בנעימים בכלא. ירכשו במשכורת שיקבלו מאבו מאזן מוצרי מותרות בקנטינה, יכינו בשר כבש, ישחקו שש בש ויצפו במשחקי כדורגל. ייתכן שבהוראת הממשלה יצומצמו ערוצי הטלוויזיה אליהם תהיה להם גישה אבל במשחקי כדורגל עדיין יוכלו לצפות. כי אנחנו לא רוצים להידמות אליהם אז אנחנו לא כאלה אכזרים.
הם יזכו לטיפולי שיניים שאזרח ישראלי משלם עליהם עשרות אלפי שקלים כי הוא הרי לא חטף ולא רצח ילדים אז עליו לממן מכיסו את טיפולי השיניים שלו ושל בני משפחתו וגם של האסירים הביטחוניים. וייתכן כי ינצלו את הזמן על מנת לרכוש תואר אקדמי.
קליניקה משפטית באוניברסיטת חיפה שדואגת לזכויות האסיר תממן להם ייצוג משפטי ותדאג שהמדינה תאפשר ותממן את לימודיהם באוניברסיטה פתוחה. בעוד שנתיים, חמש, אולי בחלוף עשור ישתחררו במסגרת העסקה המדינית הבאה.
כך תמצה מדינת ישראל את הדין עם רוצחי שלושת הנערים, זאת אינה נבואת זעם וזה אינו ניחוש - זהו תסריט חוזר מוכר היטב. קיימת רק דרך אחת ויחידה למנוע את חילול זכרם של הנערים, את ביזויה של אומה כולה שבמשך 18 יום המחבלים לעגו לה וצחקו לה בפרצוף.
בית דין צבאי יכול לגזור על הרוצחים לכשיובאו למשפט עונש מוות. הוא מוסמך, רשאי ובמקרה הזה גם חייב. העונש קיים בחוק. המדינה חייבת לדרוש עבור שני הרוצחים עונש מוות. על מנת לאלץ את השופטים לגזור את העונש הראוי המדינה חייבת לעגן בחוק עונש מוות כעונש חובה לרוצח כשהנרצח מתחת לגיל 18. את ההצעה העלה השר ישראל כץ אחרי הרצח של משפחת פוגל. ההלם הראשוני חלף, הזעזוע עבר וההצעה התמסמסה.
הטענה הנפוצה לפיה עונש מוות לא ירתיע רוצחים פוטנציאליים שכן מחבלים רבים מוכנים להתאבד היא טענה דמגוגית.
נכון, הדרישה עלתה לא פעם ולא פעמיים ונפלה על אוזניים ערלות. נכון, לדרישה להכניס עונש מוות לספר החוקים של מדינת ישראל מתנגדים לא רק בשמאל אלא גם בימין. אם כי הדרישה אינה דרישה פוליטית. היא דרישה מוסרית אשר לה היבטים אלה ואחרים אבל היא קובעת עיקרון מוסרי ורף מוסרי.
נכון, הסיכויים קטנים גם עכשיו. אבל אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיו אימתי?
גם אם נסכים עם ההנחה שעונש מוות לא ירתיע, עדיין שווה לחולל את השינוי המתבקש ולו רק על מנת למנוע בעתיד כאב בל ישוער שייגרם למשפחות הקורבנות כשרוצחי יקיריהם יוצאים לחופשי וביזיון לאומי צורם כשמחבלים משתחררים מסמנים ״וי״. אין שום סיבה מוסרית שלא להטיל על מחבל- כל מחבל שהורשע ברצח עונש מוות גם כשמלאו לקורבנות 18. אבל כשמדובר ברצח ילדים עונש מוות הוא לא רשות, הוא חובה. הוא לא אפשרות שמעניק לנו המוסר, הוא צו מוסרי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם