על השחיטה והשריפה: למה לא אשתתף בצום משותף
חוטפיו ומציתיו של מוחמד אבו ח'דיר אינם קיצונים, הם רוצחים. המעשה המזוויע שביצעו בנער לא היה תוצאה של הסתה אלא של מגפת אלימות
למרות חיבתי הרבה לאליעז, חוששני שלא אשתתף. איני נוהג לצום ברמדאן, ולהבדיל יש לי בעיה מצפונית קלה גם עם צום י"ז בתמוז, צום חורבן בעידן גאולי. מאז הקמת המדינה ושחרור ירושלים אני מתקשה לפצח את פשר המשכתו. תשעה באב ניחא, עדיין אין לנו בית מקדש, אבל י"ז בתמוז?
ובכלל, לא הייתי נוטל חלק באירוע הצום והשלום שמארגן ידידי אליעז גם אילו היה נופל בתענית אסתר, כי הוא יוצר רושם של סימטריית התנכלויות בין יהודים לערבים: אנחנו הורגים בכם, אתם הורגים בנו, הבה נתפייסה עכשיו למען אבינו המשותף שבשמיים.
עם כל החלחלה מרצח הנער משועפאט, והגינויים המתבקשים, אסור להסכים בהרכנת ראש להשוואות מופרכות בין מפלס הרצחנות שלהם למפלס הרצחנות בצד שלנו. הן עלילת דם. אנחנו לא שופכים דמי נקיים ערביים בכמויות שהם שופכים לנו. אנחנו אפילו לא מתקרבים לכמויות הללו. על כל עשרת אלפים תקיפות ערביות, יש תקיפה יהודית אחת בממוצע.
למה לו היה מותר לדבר על נקמה? בן גוריון צילום: ארכיון מעריב
חוטפיו ומציתיו של מוחמד אבו ח'דיר אינם קיצונים, הם רוצחים. המעשה המזוויע שביצעו בנער לא היה תוצאה של הסתה אלא של מגפת אלימות. גל נורא של אלימות פנימית פוקד את החברה היהודית בשנים האחרונות, והוא כולל מעשי רצח מזוויעים עד כדי ביתור גופות או חניקת ילדים בידי אביהם. יהודים רוצחים יהודים בקצב גדל והולך. יש פה יד קלה על ההדק, על האולר, על הדוקרן, על פחית הבנזין. איתרע מזלו של מוחמד אבו ח'דיר והוא נקלע לדרכה של חבורת בריונים חסרת עכבות שפרשת חטיפת הנערים בגוש עציון הציתה את יצר האלימות שלה המפותח ממילא. פרשת החטיפה לא הייתה העילה הישירה לרצח בשועפאט, היא רק הייתה האמתלה להפעלת כוח. אלמלא רצחו את מוחמד האומלל, יום אחד היו רוצחים אומלל אחר, ערבי או יהודי.
מה התרומה של פוליטיקאים ימניים או רבנים לרצח בשועפאט? לדעתי, אפס נקודה אפס. אחדים מהם אכן הטיפו בתחילת השבוע שעבר לפעולת עונשין נרחבת נגד חמאס ונגד הסביבה הביתית האוהדת של חוטפי שלושת הנערים, אבל אני לא מכיר חבר כנסת, שר או רב נחשב שקראו לפעולת נקם פרטיזנית. גם אתם לא מכירים. תחנוני התגובה שהשמיעה צמרת הימין כוונו לדרג המדיני והביטחוני, לא לחבורת הרוצחים האכזרית שפעלה בשועפאט. הממשלה וצה"ל, רק הם, נתבעו לפעול. מה פסול בזה?
אגב, גם אזרחים פשוטים רשאים לתבוע נקמה בפייסבוק בלי להיות מואשמים לאלתר באחריות שילוחית למעשי רצח נוראים. קריאות נקם שאינן גובלות בהסתה מפורשת לפעולת יחידים הן בסך הכול ביטויי פריקת תסכול. כלב נובח אינו נושך. דווקא כשמישהו מנסה למנוע ממנו בכוח לנבוח, זה עלול להסתיים בנשיכה. כשסותמים פיות, הלסת ננעלת בסוף על קורבן כלשהו.
בתקופת מאורעות תרצ"ו רשם דוד בן-גוריון ביומנו,
למה? ככה. עוד לפני שהדם בשועפאט הספיק להתקרר נפתח מבצע הדבקה של פלסטרים שמאלנים לפיות הימין, מבצע כושל ברוך השם. הפלסטרים האלו היו יעילים מאוד אחרי רצח רבין, אבל הפעם הם בקושי החזיקו כמה שעות, כי הזמנים השתנו והאליטות שמאחורי המיקרופון הצטרדו. איש לא יסתום עוד פיות למחנה גדול בגלל מעשה נורא של בודדים. הדיון המתבקש על מניעת מעשי רצח נוספים יתנהל מתוך כבוד הדדי ופתיחות או שלא יתנהל בכלל. בכל מקרה, זה דיון פנימי שבין החברה היהודית לבין עצמה. איש המופת אחמד טיבי לא יוזמן אליו כדי להטיף לנו מוסר, אפילו לא חסיד אומות העולם ג'מאל זחאלקה. הוא יתקיים בזירה החינוכית, ולא בזירה המשפטית. מיד אחרי סיום המבצע בעזה אפשר לארגן מפגש ראשון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם