למרות מה שאומרים לכם, ישראל ניצחה
חמאס ספג מכה קשה בלי שהצליח לפגוע באמת בישראל. אבל אל תתרגלו, במלחמת לבנון השלישית כשתפרוץ לא יהיה כל כך קל
עוד חדשות ב-nrg:
- עושים קופה: מוכרים חלקי רקטות באינטרנט
- צפו: למה יהודי מתפלל עם מוסלמים בהר הבית
- רגע לפני הפסקת האש: הוקמה סוללה נוספת של כיפת ברזל
כל המהלכים בין מצרים לישראל מתואמים היטב, ולאחר שישראל כבר הודיעה כי היא "מקבלת את היוזמה המצרית", סביר להניח שגם החמאס יסכים לה (ובעקבותיו הג'יהאד), בעיקר משום שאין להם ברירה אחרת. אבל, זה עדיין לא בטוח.
עצם העובדה שהחמאס נאלץ להסכים לתיווך של המצרים היא עדות בפני עצמה לכישלונו: מבחינת השלטון המצרי הנוכחי חמאס הוא אויב מספר אחת של מצרים, כיוון שהוא בן הברית של תנועת האחים המוסלמית המצרית ושותף פעיל למעשי טבח של חיילים מצריים בשנים האחרונות, ברחבי סיני.
בשורה התחתונה, המצב ביום שלישי עדיין רגיש ביותר וכל רקטה או פצצה שיגרמו לנפגעים רבים באחד מהצדדים יחסלו את הסיכוי להפסקת אש עוד לפני שנכנסה לתוקף מעשי. החמאס גם עדיין לא אמר "כן", בעיקר משום שכל החלטה שם צריכה להתקבל גם על ידי הזרוע הצבאית (בראשות מוחמד דף) וגם על ידי "הזרוע המדינית", בעזה ובקטאר.
הרעיון שעומד בבסיס היוזמה המצרית הוא שקודם כל נוצרים את האש, ואחר כך מדברים. עם זאת, העקרונות ברורים - חזרה להבנות שהושגו בתום מבצע "עמוד ענן" בנובמבר 2012 בתוספת הישגים כלכליים לחמאס: הבטחה לפתיחת מעבר רפיח עם מצרים ולתשלום משכורות ל-40 אלף עובדי הרשות החמאסית בעזה, על ידי הרשות הפלסטינית. החמאס כנראה יקבל את זה, וזה עשוי להיות הצ'ופר שיאפשר לו להכריז על "ניצחון" ולהפסיק את האש.
בהנחה שהפסקת האש תיכנס לתוקף, אפשר לעשות סיכום ראשוני של צוק איתן: על פניו נראה כי צה"ל עמד ביעדי המבצע (הצנועים יחסית) שהוגדרו לו על ידי הדרג המדיני בתחילת הדרך - להשיג פגיעה משמעותית בחמאס ובג'יהאד, בלי למוטט את שלטון חמאס ברצועה, לצמצם את הפגיעה בעורף ולחזק את ההרתעה כדי להשיג תקופת שקט נוספת, ארוכה ככלה אפשר.
מבחינת החמאס, הוא יוכל לציין בסיפוק שהשיג "הישגים כלכליים", שיאפשרו לו לרדת מהעץ. מכל בחינה צבאית, מדובר בכישלון גדול של החמאס והג'יהאד האסלאמי: מערך אדיר של 9,000 רקטות, כולל מאות רקטות לטווחים בינוניים וארוכים (יותר מ-90 אחוז מהם מיצור עצמי ברצועה, והשאר מוברחים מסוריה ומאיראן) לא הצליח לגרום בישראל אפילו להרוג אחד. הנזק היה מועט, החיים בדרום ובמרכז התנהלו כמעט כרגיל, ונמל התעופה לא שותק.
מנגד, המחיר ששילמו החמאס והג'יהאד האסלאמי היה כבד למדי, וכלל 90 פעילים הרוגים (מתוך כ-200 הרוגים בסך הכל - חצי מהנפגעים הם כנראה אזרחים), פגיעה במחצית ממתקני היצור של הרקטות ובשליש מבורות השיגור של הרקטות הקיימות. הופצצו 200 מבנים, שרובם שימשו כמוסדות של השלטון החמאסי או כמפקדות צבאיות (בתוך בתים פרטיים של המפקדים).
החמאס קיבל כתף קרה מהעולם הערבי, לא הצליח להתסיס את הרחוב הערבי בישראל ואפילו לא הוציא לרחובות את הציבור ביהודה ושומרון. ההפתעות הצבאיות שתכנן (המזל"ט ששוגר, המנהרה שפוצצה על ידי צה"ל, פעולת הקומנדו הימי העזתי בזיקים ועוד כמה הפתעות) נחלו כישלון חרוץ. הלוחמה הפסיכולוגית שניהל החמאס, גם באמצעות הודעות סמס, הייתה לא יותר מפטתית.
צירוף של נסיבות הביא לכך שצה"ל ניהל את העימות הזה ב"מגרש משחקים" מוגבל ועם עליונות מודיעינית וטכנולוגית מוחלטת (אף פעם לא מיותר להזכיר את חלקה של מערכת "כיפת ברזל", שסייעה לעורף להישאר רגוע).
אם החמאס יקבל את תנאי הפסקת האש, אין מקום להיגרר אחרי תחושות הבטן ואחרי המרואיינים בטלוויזיה שמתארים את הפסקת האש כ"תיקו" או אפילו "כניעה לחמאס" (אותם אנשים לבטח היו הראשונים לבוא בטענות לממשלה ולצה"ל על מבצע קרקעי עתיר בנפגעים, אם היה יוצא לפועל ללא הכרח מבצעי).
ההישגים של צה"ל רחוקים מלהיות מושלמים, אך בשיחות עם המצרים ייעשה ניסיון לעכב את התחמשות החמאס ברקטות החמאס עד לסיבוב הבא (למשל, על ידי מניעת העברה של מחרטות ומכונות ייצור לעזה, במקום אלה שהופצצו). ואחרי הכל, עם ה"סיבוב" נגמר, ישראל יוצאת ממנו בסדר.
אך חשוב לדעת: ישראל ניהלה את סיבוב הלחימה המכונה "צוק איתן" בתנאי לוקסוס, שלא יחזרו על עצמם: במלחמת לבנון השלישית, שכנראה תפרוץ במוקדם או במאוחר, לא יהיה כל כך קל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם