צוק איתן? ההנהגה הישראלית מביישת ברפיסותה
"לא נסבול הפגזת ערינו", "נגיב בכל העוצמה", "ידו הארוכה של צה"ל תגבה מחיר". עם סיפורי המעשיות הללו אני יכול להרדים את נכדי, בין אזעקה אחת לחברתה
מה שהחל בבריחה מלבנון והמשיך בעקירת גוש קטיף וצפון השומרון הופך למיתוס היהודי שכבודו היה למרמס, ריבונותו על ארצו נתונה בספק וחייו גורלם הפקר. ההיגד המכונן "לעולם לא עוד", בו אחזו מנהיגינו בעבר, נעלם ותחתיו התעוררנו למציאות הזויה בה איננו מגנים על אזרחי המדינה - מהחשש פן נאבד לגיטימציה של הקהילה הבינלאומית.
כך נתונים מיליוני יהודים לחסדי הערבים העושים בנו ובשגרת חיינו כרצונם. כמה אלפי רוצחים צמאים לדם יהודי המצוידים בפצצות וטילים נחשלים למדי,
נתונים לחסדי מחבלים עם נשק פרימיטיבי. חצר פגועה באשדוד צילום: מרים צחי
המציאות כה קשה עד כי יהודים מחפשים מפלט איש אצל רעהו, ברשתות החברתיות, במאמרי דעה, בשקיעה בייאוש ולהבדיל בהומור שחור. כל אלה מלמדים על מצוקה המשחרת אחר פתרון, אלא שהטילים והאזעקות מנצחים במרוץ ובינתיים מזור אין.
משלל התגובות הנזעמות, המיצגים הכואבים והמחאות המתגברות צדה את העין בדיחה שנולדה, כך נראה, אתמול עם הסכמת הקבינט להפסקת האש ממנה התעלמו הרוצחים כלא הייתה: מסופר שהחמאס מאיים שבאם לא תפסקנה הפצצות חיל האוויר כי אז "ייכנס החמאס רגלית" למבצע בתוך ישראל. הפה שוחק מהשנינה והלב בוכה על האסון...
בדיחה וותיקה יותר מלמדת על גודל הייאוש מחוסר המעש והחידלון שהיו לסימן היכר של הנהגה רופסת ואובדנית. בימי כהונת אהוד ברק כשר הביטחון ונוכח איומיו הבלתי פוסקים להגיב על תוקפנות אויבינו, לעגו לו באמירה ש"אם יעזו לתקוף שוב הרי שהאיומים אותם אנו משמיעים היום יתבררו כאין וכאפס לעומת האיומים אותם נשמיע בעתיד"....
יחסי הכוחות הצבאיים מבחינת כוח אדם, נשק, חימוש, ניסיון והיסטוריה של הצלחות הם באופן גורף וחד משמעי לטובתנו. בעוד שהיכולות שלנו הגלויות והעמומות הן כבירות, הרי שהביצוע והיכולת להוציא מן הכוח אל הפועל הם כושלים עד כדי סכנה. מתברר שכאשר הרוח חולה לא יועילו טילים, צוללות, מטוסים וטכנולוגיה שאין כדוגמתה בעולם.
אין טעות שמנהיגינו פסחו עליה. לאחר העקירה
אל סיפון המרמרה עמוסת המחבלים נשלחו חיילי השייט מצוידים ברובי צבע . לו שלחו אותי כך הייתי מסרב; אך לא בחורינו הטובים. אחר כך הגיעה התנצלות ראש ממשלתנו בפני האנטישמי הטורקי ובהמשך פיצויים....
וכיום, בימי המערכה הנוכחית – "לא נסבול הפגזת ערינו", "נגיב בכל העוצמה", "ידו הארוכה של צה"ל תגבה מחיר".....בלה בלה בלה. עם סיפורי המעשיות הללו אני יכול להרדים את נכדי (בין אזעקה אחת לחברתה שאינה מבוששת לבוא...)
למי שרוצה להתעודד ולהיווכח שעדיין לא אבדה תקווה וכי עמוד שדרה חזק למנהיגנו ורוח איתנה מפעמת בו – אמש התבשרנו שנתניהו פיטר מתפקידו את סגן שר הביטחון דני דנון. איזו גבורה. נחישות לשמה. על מה נוכל להלין?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם