בשעת מלחמה, לאויב אין שם ולא סיפור אישי
לו הבריטים, הרוסים והאמריקאים היו מתבקשים להכיר את שמותיהם של אזרחים גרמנים שנהרגו בהפגזות, היטלר היה מנצח בגדול
בינתיים מרבית הישראלים טרם שמעו את שמו של באסל גטאס - חבר בסיעת בל״ד, סיעתה של חנין זועבי - אבל קולו של גטאס, קיצוני ככל שיהיה, אינו קול קורא במדבר.
קולו הוא חלק מהמקהלה שחוזרת ומשמיעה מתחילתו של המבצע ״צוק איתן״ את השיר המוכר ״אנחנו אשמים״. את השיר הזה מקהלת השמאל הקיצוני משמיעה עשרות שנים, אבל עם תחילת כל מבצע צבאי היא מגבירה את הווליום.
אחד מאנשי המקהלה אף פתח השבוע עמוד בפייסבוק, בו הוא מעדכן מדי יום את מספר ההרוגים בעזה ומפרסם רשימה שכוללת שמות וגילאים, אחד אחד. זהו מסע תעמולה מתחסד וצבוע, שמחלחל אט אט לתודעה הציבורית וגם, מה שמסוכן אף יותר, לתודעה של חיילי צה״ל.
לנו יש ממ״דים, לתושבי עזה אין. אצלנו בעיקר פצועים, אצלם הרוגים. אנו הצד החזק, לכן עלינו לגלות אמפטיה ובעיקר להתבייש.
שיישארו נטולי שם. אזרחי אויב תופסים מחסה בבית ספר של אונר''א
צילום: EPA
״סליחה שניצחנו״,- כתב אפרים קישון אחרי מלחמת ששת הימים. הפעם טרם ניצחנו, אבל אנחנו כבר מתנצלים; ואם לא - אז דוחקים בנו להתנצל.
אני לא חשה קורטוב של בושה משום שלי יש ממ״ד (מקלט במרתף בניין של שבע קומות, לשם חייבים לרוץ מהקומה הרביעית כשנשמעת האזעקה) ולתושבי עזה אין. אני לא מתביישת בכך שאני משתכרת טוב יותר ומקבלת במידת הצורך טיפול רפואי טוב יותר. וגם לא בכך שילדיי גדלים בתנאים טובים בהרבה מהתנאים בעזה, שבניגוד לנשים בעזה איני מתעטפת בבורקה ואינני סובלת מאלימות בבית.
אנו הישראלים משלמים מיסים ובוחרים ממשלות שדואגות לביטחון האישי של אזרחי המדינה, לספק להם ממ״דים וליירט טילים שעלולים לפגוע בהם. תושבי עזה בחרו בחמאס.
נכון. לא כולם. לא כל העזתים מעודדים טרור, לא כולם (אבל רבים מאוד) חגגו את חטיפת שלושת הנערים הישראלים, לא כולם מציינים בזיקוקים רצח ישראלים. ועדיין מדובר באויב.
לא כל הגרמנים במלחמת העולם השנייה היו נאצים. לא כולם לבשו מדים שחורים של אס אס. לא כולם בירכו על השמדת יהודים. ייתכן אפילו שלא כולם חלמו יחד
איני יודעת ואיני רוצה לדעת כיצד קוראים לאויב שנהרג בעקבות פעולה צבאית כשהמדינה שלי מנהלת מלחמה. לו התבקשו הבריטים, האמריקאים והרוסים להכיר ולדקלם את שמותיהם של אזרחים גרמנים או יפנים שנהרגו בהפצצות במלחמת העולם השנייה, היטלר היה מנצח בגדול.
הדרישה המחרידה שלא להבחין בין קורבנות בקרב העם שלך לקורבנות בקרב האויב ולהתאבל על כולם במידה דומה, פוגעת בכושר ההישרדות של האומה הלוחמת ובנכונותן של חיילי להילחם.
כל עוד התותחים רועמים לאויב אין שמות ולהרוגים שלו אין סיפור אישי. אנחנו לא מהאו״ם ולא בשווייץ. מדינה מופגזת לא דואגת לביטחון ולשקט בערי האויב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם