ומה יהיה עם המצפון האנושי?
לא יכול להמשיך עם שברי מצפוני, עם ההרג הנמשך של אזרחי עזה, עם ההתעלמות השיטתית, עם התוצאה המרה והבלתי-נתפסת
הפעם הזאת הדברים אינם כה חדים וברורים כמו בעימותים קודמים ויש להציג את ההתלבטות בה שקועים רבים מאתנו השואפים לדיכוי ארגון חמאס ולשקט ארוך טווח. הלחימה האינטנסיבית מכניסת כוחות קרקעיים לרצועה גרמה למספר הרוגים גבוה. כ-1000 הרוגים, מתוכם 500 לא מעורבים ועוד היד נטויה. ב"עופרת יצוקה" נהרגו כ-360 לא מעורבים לעומת זאת ב"עמוד ענן" שהפיק לקחים, פחות מ-40 לא מעורבים. אלו המספרים ועוד יאמירו.
בציבור הישראלי יש תמיכה די רחבה בהמשך
יותר מדי אזרחים הרוגים במלחמה שלא נכפתה עלינו. נשים פליטות בעזה מתכוננות לחג צילום: איי.אף.פי
נימוקים אלו יש בהם מידה של אמת, אך שווה לבדוק כמה מהם:
מלחמת אין ברירה? דוברי הממשל וראשיו צועקים בגרון ניחר כי "המערכה נכפתה עלינו". האמנם?
ממשלת ישראל היא האחראית למערכה הזאת וכתבתי על כך די והותר. היא שפתחה במסע אכיפה נגד חמאס לאחר רצח שלושת הנערים, כלאה עשרות מאנשיו, האשימה את הארגון בגדה, בעזה ובעולם ביוזמה ובאחריות לחטיפה, דרשה לפרק את ממשלת האחדות, סייעה לחמם את גזרת עזה ולא עשתה דבר למניעת המערכה. אין זו מערכה כפויה אלא מלחמת ברירה.
אופי הלחימה: גזרתי על עצמי לא לצאת בביקורת על מהלכים צבאיים כל עוד הלוחמים מסתכנים בגופם ובנפשם, אך לנוכח מספר ההרוגים הלא-מעורבים חובה היא לערער ולבקר מהלכים מסוימים. באופן טבעי כשנהרגים יותר חיילי צה"ל עולה הזעם, האטימות, והרצון לנקום, ואולי אף ניטלת הזכות לקרוא בשם המוסר.
הרג האזרחים נובע מתכנית המבצע; היא שמכניסה את הלוחמים למצב של אין ברירה, של חובה לפוצץ בתים על יושביהם כדי לא להיפגע חלילה וחס. המחליטים הם שנושאים באחריות. ייתכן כי לו היו בוחרים בתכנית מבצעית אחרת מספר הקורבנות היה קטן ביותר. עובדה היא שב"עמוד ענן" נהרגו רק עשירית מהרוגי "עופרת יצוקה" הודות ללקחים שצה"ל הפיק.
ראשי הצבא משכנעים שצה"ל מקפיד מאין כמוהו על "טוהר הנשק" ועל "צדקת הדרך". ואני משוכנע שהם מתאמצים ככל יכולתם; אולם אינם מכירים בכך שמקור
חיפשתי משען בתורת המוסר שלנו ולא מצאתי תורה כזאת. "הקוד האתי" של צה"ל מצדיק בריש גלי את ההרג המתחולל לנגד עינינו. במקום להוות אור אזהרה, הוא עמוד האש ההולך לפני המחנה ותומך באש. בלית ברירה, יש להסתמך על תורת המוסר שרבים מאתנו מאמינים בה וניסחתי אותה בעבר: רמת המוסר של המערכה נקבעת בשלב תכנון המבצע, בהחלטות האסטרטגיות המקדימות ואישורי הדרג המדיני. בשלבים אלו נקבעות התוצאות המבצעיות והתוצאות המוסריות של המערכה. הלוחמים אינם נושאים באחריות אלא קובעי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי העליונים. אם תחליטו נכון – מספר ההרוגים הלא-מעורבים ייקטן בסדר גודל.
קיימת התלבטות נוספת ומעשית יותר: בנקודת זמן זו, כדי להרחיק את המערכות הבאות, שומה על מדינת ישראל לתת מכה קשה לחמאס, להציב כוח חיצוני לפיקוח, ולהחזיר את הרשות הפלסטינית לעמדה משפיעה ברצועה. יעדים אלו יושגו אחרי הצלחה צבאית ניכרת. כיצד מיישבים את המשך הלחימה עם שמירה על חיי אזרחים? זוהי שאלה שקברניטי המדינה וצה"ל חייבים לתת לה מענה כי ככה אי-אפשר להמשיך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם