ראשי » חדשות » דעות

שעת ההכרעה של המנהיג

אסור לנתניהו להיכנע ללחצים המתגברים ולהפסיק את המערכה בלי להכניע את חמאס. חובתה של המדינה לתת לאזרחיה שקט מוחלט, גם בעוטף עזה

אינני מקנא בראש הממשלה בנימין נתניהו ברגעים אלה. העול כבד מנשוא: תנאי הפתיחה הנוחים של גיבוי בינלאומי מתמוססים להם, ואחריהם יבואו גם בקיעים בסולידריות הפנימית; המחיר הכלכלי של המלחמה מאיים על השגשוג שיוצב כאן בעמל רב; והאחריות הכבדה לחיי הלוחמים, הבנים, שהמשך המבצע יגבה מהם את מחירו.

אך רגעים אלו – רגעי ה'דם, יזע ודמעות' – הם הרגעים בהם אנו זקוקים למנהיג. כזה שלא רק יתייעץ, ולא רק יפלס דרך בווירטואוזיות בין הטיפות, אלא יכריע. ייטול אחריות ויקח על עצמו את ההכרעה אפשרית היחידה בעת הזאת – והיא להמשיך את המערכה עד להכנעת חמאס, אם באמצעות כיבושה המלא של הרצועה או בדרך אחרת.

אין אפשרות אחרת. כי כל דבר שהוא פחות מזה, פירושו שהחמאס נותר שליט בעזה. וכיוון שכבר למדנו שהארגון הזה השקיע את כל המשאבים שהועמדו לרשותו, בדרך אובססיבית וחסרת פשרות, רק במטרה אחת: חתירה תחת קיומה של מדינת ישראל. הארגון הפך את הרצועה למכונת מלחמה, על חשבון תושביה, ובלי להעמיד כל תקווה אחרת. רק תקווה אחת הוא לימד את העזתים – תקוות השמדת ישראל ו"השיבה" הפלסטינית.

כל עוד הארגון הזה לא הוכרע, כל עוד הוא ישלוט בדרך כזו או אחרת בעזה – מאמציו יכוונו למלחמה בנו. גם אם יהיו הסכמי פירוז, הוא ימצא דרכים להפר אותם.

מה שהתרחש בדרום בשנים האחרונות – ההשלמה עם 'טפטופי ירי' מעזה, החיים תחת המיגון, השיגרה שכמו השלימה עם כך שמישהו מבקש בכל רגע את חיינו – מה שהתרחש שם הוא דבר ששום מדינה ריבונית איננה יכולה להרשות לעצמה. אין זה משנה בכמה תושבים מדובר או בכמה נפגעים – החובה הבסיסית של מדינה לתושביה היא להגן עליהם. מבחינה זו, אין לראש הממשלה כל ברירה: מדינת ישראל חייבת להסיר לחלוטין את האיום מעל הדרום. אם לשם כך עליה להכניע את החמאס במחיר גבוה – עליה לעשות זאת.

אם אין היא עושה זאת, זוהי גם מעילה בחובתה כלפי אזרחיה, וגם כניעה – ולו בקנה מידה קטן – לאויב.

סיפור המנהרות ממחיש זאת היטב. ההשלמה המודעת עם טפטופי הירי, עם קיומו של אויב מר מעבר לקווי הפרדה הנשענים על הבנות חצי-מדיניות, היוותה באופן לא-מודע השלמה עם דבר נורא בהרבה – איום קיומי על כל יישובי עוטף עזה. תחת הבנות עמוד ענן נחפרו להן המנהרות, כמין ביטוי פואטי לכניעה הקטנה שממשלות ישראל הירשו לעצמן.

ההתגייסות הגדולה, ההיחלצות והסולידריות – וגם הנכונות המלאה למסור את הנפש ולשלם את המחיר – היא תולדה של הרצון העז לשנות את המשוואה. להגיע אחרי שנים של דמדומים להכרעה. היא תולדה של הכרה שהתחדשה פתאום, שהצבא נועד כדי לאפשר לאזרחים חיי שלווה. שזה לגיטימי לשלוח חיילים אל האש כדי שבערינו ובשדותינו ישכון השקט.

זהו האשראי שנתניהו מקבל מהציבור. אם יחמיץ את ההזדמנות ויבזבז את האשראי הזה, תהיה זו בכייה לדורות. 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

יואב שורק

עיתונאי, עורך ופובליציסט בתחומי היהדות, חדשות החוץ ומדיניות

לכל הטורים של יואב שורק