על נתניהו לדאוג לביטחון ישראל, עם אובמה נסתדר
נתניהו יודע שסיום הטרור בעזה מותנה בכיבושה אך נמנע מכך. בינתיים נשאר זמן מוגבל להישגים נוספים מול חמאס עד שאובמה יאמר די
• לכל העדכונים, כנסו לעמוד החדשות של nrg
כי בשורה התחתונה ישנה מעצמה אחת בלבד שתומכת בישראל ללא סייג וזו ארצות הברית של אמריקה. וכאשר אמריקה מנחיתה על ישראל הוראה רצוי לא להשיב בשלילה. או אם לדייק, במקרים בהם אמירת לאו לאמריקה עלול להעמיד את ישראל חשופה בפני יתר חברות מועצת הביטחון, מרחב התמרון המדיני מוגבל.
ולכן, בסוף מבצע קדש, כשברית המועצות איימה על ישראל הקטנה, החליט בן גוריון לסגת מעזה ומסיני, כי ידע שאמריקה לא תגן על ישראל במוסדות הבינלאומיים. ובתום מלחמת יום הכיפורים, אף שישראל ניצחה את מצרים, נאלצו מאותה סיבה, גולדה מאיר ויצחק רבין, לקבל את תכתיבי הנסיגה של קיסינג'ר. כך גם במלחמת ההתשה, במלחמת לבנון הראשונה והשנייה בחומת מגן ועוד.
אבל, וזה אבל גדול, עד שישראל מיישרת קו עם הדוד מאמריקה, וגם כך נהגו קברניטי העבר, היא סוחטת עד הסוף את הזמן והמרחב שארה"ב מספקת לה. זו בדיוק משבצת הזמן אליה נכנסנו אתמול בלילה וזה מה שנדרש מראש הממשלה ושריו בעת הזו. אובמה לא פקד אמש על נתניהו חדל אש. ארה"ב גם לא עומדת להפקיר את ישראל במועצת הביטחון.
חוויית הביקור של הסנטור אובמה בשדרות, עדיין צרובה בזכרונו של הנשיא דהיום ולכן בשיחה עם רה"מ "אובמה הדגיש שארה"ב מגנה בחריפות את ירי הטילים וחפירת המנהרות ואשרר את זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני הטילים והמנהרות", לשון הודעת הבית הלבן. כלומר, לישראל עדיין יש זמן והיא חייבת להמשיך ולנצל אותו.
הדבר היחיד הוא שאובמה כן מצפה לו הוא שנתחיל לחתור לסיום. הצרה שבמקרה הנוכחי, בשונה מרוב מלחמות עבר, אין כל כך עם מי לסיים. עוד הרבה לפני האיתותים מוושינגטון השאלה היא שקבינט נתניהו דן בה היא מה עושים עם עזה. עד כה נתניהו עשה הכל כדי לא להיגרר לכיבוש מלא. ואולם ללא כיבוש כזה מטרת המבצע - "החזרת השקט לטווח הארוך" – לא תושג.
מי שאמיתי עם עצמו יודע שפתרון שלם לבעיית הטילים והמנהרות יתאפשר רק על ידי כיבוש ממשי של הרצועה. כמו ב-'56, כמו ב-'67. המחיר יהיה לא רק קרב מסובך מול רוצחי חמאס בסמטאות עזה, אלא גם עתיד השליטה במיליון וחצי תושבי הרצועה הוא לא עניין פשוט. בחומת מגן צה"ל כבש מחדש את הערים אבל הרשות הפלסטינית המשיכה לנהל את האוכלוסיה. עם חמאס לא יתכן הסדר כזה. בכל מקרה המחיר הכלכלי והצבאי לישראל ברור.
למעשה, המקרה היחיד שמזכיר את המצב הנוכחי הוא דווקא מלחמת לבנון הראשונה ולא השנייה. גם אז ישראל התקשתה
האפשרות האחרת היא הפסקה סתמית כזו של המלחמה כאן ועכשיו, מתוך תקווה לא מובטחת שחמאס למד את הלקח. כך נגמרה מלחמת לבנון השניה. כמו אז הסיכון שבאפשרות הזו ברור. אם קטאר תשקם את הרצועה וחמאס יתחמש מחדש, יתברר בתוך זמן קצר שהמאמץ הישראלי היה לשווא. זה סיכון עצום. ב-2006 איש לא ידע שנסראללה ספג צריבה תודעתית וינצור אש לשנים. גם ברגע זה אין דרך לדעת אם חמאס ינהג כך.
כך שהדילמה, אם לפשט מעט, היא בין לבנון הראשונה לשניה ואף אחת מהאפשרויות אינה מלבבת. מה עושים? העיקרון הראשי שצריך להנחות את שרי הקבינט הוא בטחון ישראל. ההיסטוריה מלמדת שכאשר ישראל לא התכופפה, אלא עמדה על צרכי הביטחון שלה, ארה"ב ואחרים למדו להעריך זאת בטווח הארוך.
כך צריך לנהוג גם הפעם. נתניהו חייב להתעקש על דרישות הביטחון. עליו לא להסכים בשום אופן לנסיגת כוחות צה"ל לגבול הרצועה, לעמוד על כך שהטיפול במנהרות יימשך ולהורות לצה"ל לנצל את הזמן שנותר עד שתוכרז הפסקת אש. עם כל השאר, כולל עם אובמה, כבר נסתדר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם