להשקיע במחקר כדי שהכלכלה לא תשקע
העוצמה הכלכלית מעניקה לנו חוסן במאבק הביטחוני, אבל היא אינה מובטחת. כדי להבטיח את עליונותינו עלינו להשקיע במחקר ופיתוח
אין ספק שבעשורים האחרונים התייצבה כלכלתה החזקה של ישראל, כנגד כל הסיכויים והאיומים, בשל יכולתה לייצא ידע וטכנולוגיה מתקדמים לשאר מדינות העולם. ידע זה, שבשפה המקצועית ניתן לכנותו קניין רוחני, מהווה את סך הנכסים האינטלקטואליים של החברה. אנו מפתחים את הידע ולאחר מכן משווקים ומוכרים לארצות העולם.
נכס זה מביא חברות גלובליות להשקיע במדינת ישראל והופך אותה למחוזרת ורצויה גם בזמנים בהם המצב הגיאו-פוליטי הוא מורכב, כמו היום. אך בשנים האחרונות גם זה נמצא בסכנה המאיימת לא רק על התעשייה, אלא גם על חוסנה הלאומי והכלכלי של ישראל בכלל.
בסקר שפרסמה לאחרונה המועצה הלאומית למחקר ופיתוח במשרד המדע, עולה כי ההוצאה למו"פ במגזר העסקי ב–2012 גדלה ב–13.4% בהשוואה ל–2011 והסתכמה ב–39.6 מיליארד שקל. עוד עולה מהסקר, כי שיעור ההוצאה למו"פ של המגזר העסקי מתוך התמ"ג של ישראל הוא מהגבוהים מבין מדינות OECD ומסתכם ב-3.4%. נתונים מרשימים אלו התקבלו בין היתר בזכות מרכזי המו"פ הפועלים במדינת ישראל והממומנים על ידי חברות בינלאומיות וכן על ידי השקעות של חברות וגורמים פרטיים מחו"ל.
אלא שמדינת ישראל אינה יכולה להסתמך רק על השקעתו ורצונו הטוב של המגזר העסקי ובמיוחד לא על השקעות בינלאומיות. השקעתם של אלה, חשובה ומוערכת ככל שתהיה, מגלמת בתוכה חרב פיפיות. מחד גיסא, חברות בינלאומיות המקימות מרכזי מו"פ בישראל מספקות תעסוקה ותורמות לכלכלה. מאידך גיסא, בסופו של דבר הן מקבלות את הבעלות על הקניין הרוחני של הפיתוחים ונהנות מהכסף הגדול של הצלחותיהן. כמו כן, ברגע אחד יכול כל גוף בינלאומי להעביר את פעילותו ביחד עם הידע שצבר בישראל למדינה אחרת ולהותיר אלפי ישראלים מחוסרי עבודה.
כיום, לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה עושה עבודה חשובה ומספקת קשת רחבה של תכניות, שמטרתן לשמור על היתרון התחרותי של התעשייה הישראלית בעולם. אך למרות זאת, בעשור האחרון קוצץ תקציבו,
ההיגיון הבריא אומר כי צו השעה הוא פעולה הפוכה בדיוק. יש להפנות תקציבים נוספים ללשכת המדען הראשי, להעניק הטבות מס ותמריצים ולפתח מנגנון מימון מקומי שיאפשר להעצים עוד יותר את המחקר והפיתוח. כמו כן, על המדינה להפעיל תכנית חירום שתסייע למסחור הידע הצבור באוניברסיטאות שנותר על רצפת המעבדות בשל חוסר במימון - תופעה שזכתה לכינוי "עמק המוות של האקדמיה".
אסור לנו לטעות ולקחת כמובן מאליו את עוצמתה הכלכלית והתעשייתית של ישראל. זרימת המוחות הישראליים לחו"ל היא לא פחות מסכנה קיומית המרחפת מעל ראשנו. אם המוחות הטובים, הקניין הרוחני ומרכזי המו"פ ימשיכו לקרוץ לחו"ל, כל אזרחי המדינה ישלמו על כך את המחיר בעתיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם