מחדל חמור: מטרות המלחמה לא הושגו
ישראל יכולה, צריכה ומסוגלת ליטול לחלוטין מחמאס את היכולת לפגע בישראלים. נכון, מחירו של מבצע כזה, כבד וקשה, אך כל אלטרנטיבה גרועה יותר
זהו הימור עצום. יתכן שחמאס אכן ספג מכה כזו שלא יעז יותר לירות על ישראל, כפי שחיזבאללה למד את הלקח במלחמת לבנון ומאז נוצר אש. הגיוני לא פחות, אולי אפילו יותר, שבעוד ישראל חותרת לסיום, חמאס מתכוון להמשיך. זו הרי הדינמיקה לכל אורך השבועות האחרונים. מלחמת לבנון הסתיימה בהחלטה 1701 של מועצת הביטחון, שאולי הייתה גרועה אבל לפחות הבהירה שהמלחמה נגמרה. הפעם, זו מלחמה בלי סוף. נכון לשעת כתיבת השורות האלה הירי נמשך ואין כל סיבה לחשוב שהדבר ישתנה.
חשוב יותר, נכון לשלב זה, שזו מלחמה שמטרתה לא הושגה. היעד היה "החזרת השקט לזמן ממושך", כפי שהכריז ראש הממשלה עשרות פעמים. לפי שעה אין ערובה לשקט, לא בעוטף עזה וגם לא בשאר המדינה, לא לזמן קצר ובטח שלא ממושך. אין סיבה לחשוב ששיגור הטילים ייפסק. אין ערובה שירי המרגמות יחדל. בניגוד למשאלות הלב של בכירי צה"ל, גם אין ביטחון, ולו מזערי, שבעיית המנהרות חוסלה. רק בשבוע שעבר התגלו מחדש שתי מנהרות שהצבא חשב שכבר אינן קיימות. הדעת נותנת שיש עוד כמה כאלה. כלומר, בידי חמאס נשארה היכולת להפתיע את ישראל בכל רגע נתון. כך שלמעשה שני האיומים המרכזיים, של הטילים והמנהרות, לא הוסרו וספק גדול אם הורתעו.
אם ישראל נסוגה כעת וחוזרת למדיניות הטפטופים שקדמה למבצע צוק איתן, כלומר תקיפה אווירית בתגובה לירי סתמי על עוטף עזה, משמעות הדבר שחזרנו למשבצת האסטרטגית הקודמת. כוחו הצבאי של חמאס אולי נפגע - אבל מצבה
אם אלה אכן פני הדברים, אסור להשלים עימם. במקום מצב מעורפל, ביטחון מעורער וסכנה נמשכת, ההנחיה שנתניהו צריך היה לתת למערכת הביטחון היא "הסירו את האיום". ישראל יכולה, צריכה ומסוגלת ליטול לחלוטין מחמאס את היכולת לפגע בישראלים.
נכון, מחירו של מבצע כזה, כבד וקשה. אבל, בטווח הארוך, רק ריסוק צבא חמאס יעניק לאזרחי ישראל את השקט שהם ראויים לו. כי אפילו אם חמאס הורתע, כל עוד האיום לא הוסר, אזרחי ישראל בסכנה.
גם זה הרי הלקח ממלחמת לבנון השניה. חיזבאללה אולי נוצר אש אבל נחשב היום לאחד הצבאות המיומנים בעולם. ומוטב שצה"ל יתאמן על מיגור חמאס בטרם ימצא מולו את לוחמי חיזבאללה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם