כשאמריקה פועלת למען החמאס
בחירתו של אובמה לחזק את הציר האסלאמיסטי טורקיה-קטאר-חמאס נחשפה השבוע במלוא כיעורה. לא יעזור לה: ישראל כבר ניצחה
כנסו לעמוד הדעות של nrg
זה לפחות חלק מהסיפור של סאגת הפסקות האש וההפוגות ההומניטריות שהחלה בסוף השבוע שעבר. היה ברור שחמאס מפסיד ולכן חיל הפרשים של ארצות הברית בא להציל, בדמותו של פרש אווילי מתנודד, ג'ון קרי. מה שמטריד עוד יותר, שג'ון קרי והנשיא אובמה פועלים כמעט כשליחים של קטאר המסיתה וטורקיה האסלאמיסטית והאנטישמית. שתי המדינות הפכו זה מכבר תומכות טרור.

אתר החדשות ה'דיילי ביסט' הגדיר את מה שהתפתח בתחילת השבוע כ"קריסה של יחסי ישראל עם הממשל האמריקאי". אם מישהו מחפש הישגים אסטרטגיים לחמאס, אז העימות בין ישראל לארצות הברית כתוצאה ממבצע צוק איתן הוא הישג לחמאס. חמאס הרגיש כמעט שיש לו גב אמריקאי. אבל הפיתוי שלו להמשיך בירי הטילים משחק לידיה של ישראל. זה אִפשר לישראל להמשיך בלחץ הצבאי, להמשיך לחסל מחבלים ולהשמיד מטרות טרור, ובייחוד ניתן לצה"ל מרווח נשימה להמשיך בטיפול במנהרות.
הסיפור העיקרי שנחשף מאז תחילת המבצע, וביתר שאת מאז סוף השבוע שעבר, הוא המחויבות האמריקאית לציר קטאר־טורקיה־חמאס. בארץ, בגלל האהדה של רוב פרשני התקשורת לאובמה, הועלמה האוריינטציה המובהקת שלו על האחים המוסלמים כברית רחבה באזור. גם עכשיו קשה להבין מה המניע במחויבות של אובמה לטורקיה. ארדואן הוא המנהיג הארסי ביותר, הדיקטטורי ביותר במרחב, ומחרחר השנאה האנטישמית הקיצוני ביותר.
ישנה העוינות של אובמה, שנחשפה על ידי הערוץ הראשון ביום שלישי השבוע. זו הייתה שיחת טלפון בין אובמה לראש הממשלה בנימין נתניהו ביום ראשון. הכתב אורן נהרי הדגיש בפתיח כי קיבל את החומר מ"גורם אמריקאי בכיר". הגורם הדגיש כי השיחה הייתה "קשה", "בוטה", ואובמה היה מתנשא ונוקשה, וגישתו לראש הממשלה נתניהו הייתה עוינת. הוא גילה, לדברי הגורם, חוסר סובלנות כלפי ישראל וחוסר הבנה לבעיותיה הבסיסיות ביותר. לעומתו, ראש הממשלה היה "שקול" ונתן מענה הגיוני לכל אמירה תוקפנית מהעבר השני של הקו.
"אני דורש שישראל תסכים להפסקת אש חד־צדדית מיידית ותעצור כל פעילות התקפית – במיוחד תקיפות מהאוויר", תבע אובמה. נתניהו שאל כמעט בתמימות: "מה תקבל ישראל בתמורה לעצירת האש?" אובמה: "אני מאמין שחמאס יעצור את ירי הרקטות – שקט תמורת שקט".
נתניהו מסביר לנשיא שחמאס כבר הפר חמש הפסקות אש וזהו בכלל ארגון טרור שמטרתו השמדת ישראל. אובמה בתגובה: "אני חוזר ומצפה מישראל שתעצור את כל פעולותיה הצבאיות באופן חד־צדדי. תמונות ההרס מעזה מרחיקות את העולם מישראל". הוא גם דורש התחייבות להסרת המצור וכל ההגבלות על עזה, ומציג את קטאר וטורקיה כמתווכות שאין בלתן.
"קטאר וטורקיה הן שתי התומכות הגדולות של חמאס", מזכיר לו נתניהו. אובמה: "אני סומך על קטאר וטורקיה... ישראל לא במצב שהיא יכולה לבחור את המתווכים... הכדור במגרש של ישראל והיא חייבת לעצור את כל פעולותיה הצבאיות".

העובדה היא שמאז אותה שיחה, ישראל המשיכה בתקיפות ואף הגבירה אותן לאורך השבוע. מה כן אפשר ללמוד משיחת הטלפון הזאת, שגורמים שונים כבר מכחישים אותה: קודם כול, זה לא ג'ון קרי האוויל. העמדות המטורפות שהציג לישראל ביום שישי לפני שבוע היו תוצרת הבית הלבן. הוא לא היה יותר משליח של הנשיא אובמה. אבל הדבר החשוב יותר: אובמה למעשה הנחית אולטימטום על ראש הממשלה לבל יבצע מהלך התקפי נוסף שיביא להכרעת חמאס. זאת מטרה שגם ראש הממשלה כנראה שותף לה.
המקור לתמליל השיחה הוא בוודאי גורם אמריקאי שיש לו עניין לגלגל את האחריות למהלכים האמריקאים ההרסניים באזור הישר לפתחו של הבית הלבן. המהלכים של אובמה אינם לטובת ישראל, אבל בסופו של דבר הם באים על חשבונם של תושבי עזה שסבלם מתמשך. ההיגיון של מדינה דמוקרטית בת ברית של ישראל היה מחייב לתמוך בתיווך המצרי בגיבוי הסעודים. מטרתו של תיווך כזה היא לכפות הפסקת אש שתחליש עוד יותר את חמאס ואת אחיזת הצבת ההרסנית שלו באוכלוסייה האומללה ברצועה.
אבל אובמה הוא בעל בריתו של ארדואן, ונראה שבמידה רבה המלחמה בעזה היא התלקחות בין ישראל לטורקיה בזירת עזה. כבר אי אפשר לשלול התלקחות ישירה בין ישראל לטורקיה, שארצות הברית האובמיסטית כל כך קשורה בה. צריך לזכור שבטורקיה יש בסיסי טילים גרעיניים של האמריקאים. זה הסבר אחד מתוך כמה לפייסנות כלפי טורקיה.
לישראל באמת אין עניין להמשיך את המבצע לשלב התקפי נוסף שיביא להכרעת משטר חמאס. באמצע השבוע זו גם הייתה כנראה עמדתו של המטכ"ל, שהעמיד את הדילמה בצורה פשוטה: או לסיים את המבצע או להרחיב אותו בצורה משמעותית. אפשר להבין מהאמירה הזאת שהוא בעד לעצור.


הניצחון של ישראל הושג בהחלטה לצאת לשלב הקרקעי כדי להרוס את המנהרות ההתקפיות. זו הייתה מתקפת נגד מַקדימה, ששברה את האסטרטגיה של האויב הטרוריסטי. בסוף המבצע השתנתה המשוואה: אין יותר הפצצות של דיונות שוממות בתגובה לטילים. כל טיל כמוהו כמעשה הרג, והוא ייענה בהפצצת בתים שיש בהם מטרות צבאיות.
פרשנים עיוורים משנאה לנתניהו מציירים את המלחמה הזאת כהיגררות שלב אחרי שלב אחרי חמאס ששולט כביכול במערכה. אבל האמת היא כזאת: חמאס בנה מערך אסטרטגי של מנהרות תקיפה, שיכול היה ברגע נתון להשיג אפקט של התמוטטות בתוך המדינה ומכה מורלית קשה ביותר על ישראל. צה"ל נכנס על הקרקע ועקר את המאמץ הזה. בזה הושג הניצחון, וישראל נאבקת לשמר את הניצחון הזה ומשלמת על כך מחיר.
כל ההשקעות של חמאס במערך הטילים הפכו עקרות. והמסר החשוב לסביבה: עיקר הכוח של המחבלים איננו יכול יותר להסתתר מאחורי מיגון אנושי. המראות מעזה, שעליהם דיבר הנשיא אובמה, מעידים על כך. אבל ישראל מגלה כי היא חיה בעולם אטום שכבר לא מסוגל להבין אותה. ברט סטיבנס כתב בטור שלו לפני ימים אחדים, "פלשתין הופכת אותך למטומטם".
סטיבנס הראה שאותה סטטיסטיקה בדיוק של 82 אחוז אזרחים מבין הנפגעים הוצגה על ידי חמאס וגרורותיו באו"ם גם ב'עופרת יצוקה' ב־2008־9. השימוש בסטטיסטיקה כזאת המראה 1,000 הרוגים פלשתינים לעומת 40 ומשהו ישראלים נועדה אך ורק להגיד מתחת לשפה התחתונה לצופים: ישראל אשמה, היא הצד הרע. התקשורת האנטי־ישראלית והממשל האמריקאי מתחבאים מאחורי סטטיסטיקה מפוברקת.
העמדה האמריקאית, כפי שהיא משתקפת בנייר העמדה שהוגש לישראל, היא מהפך בכל יחסה לטרור. היא מוגדרת על ידי גורמים בישראל המעורים בתהליך המדיני מזה שנים כהענקת ניצחון לטרור. בעמדה האמריקאית נושא פירוז רצועת עזה הוא הסעיף האחרון בסדר העדיפויות. מיועד לביצוע במצב שבו יוכל פייגלין לעלות כל בוקר ולהתפלל ברחבת הר הבית, אולי בלי מבנה מסוים שיסתיר לו את הנוף.
בשנת 2003 עבד ג'ורג' טנט עם שלמה ינאי על מסמך שהגדיר מטרה ברורה של פירוז עזה בנוסח הימים ההם: איסוף הנשק הבלתי חוקי ופירוק תשתיות הטרור של חמאס. זה היה הסעיף הראשון במפת הדרכים. לפני הכול. היום, כשהנשק החמאסי כולל טילים ארוכי טווח וטילי נ"ט ומערך צבאי שלם, האמריקאים דוחקים את נושא הפירוז לסוף. זה שיקוף של היעדר זיכרון היסטורי, מחיקת זיכרון ערכי, התמוטטות הנורמות הבסיסיות ביותר גם בכל הקשור לזירה הבינלאומית, גם ביחס לארגוני טרור וחמאס בפרט כארגון המאיים על בת ברית וידידה כמו ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg