אחרי המלחמה: הצלחה פוליטית בערבון מוגבל
מעמדו של נתניהו נראה חזק, כי אין עליו איום מצד האופוזיציה וגם לא ממפלגתו שלו. אבל בהעדר תמונת נצחון יש לו ממי לחשוש - מבנט ומליברמן
כנסו לעמוד הדעות של nrg
"זהו דפוס מלחמה חדש", אומר יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ זאב אלקין. "לא נלחמים במדינה ולא בארגון טרור אלא בארגון טרור שהקים לו מדינה. כמו שהקימו אל־קאעידה באפגניסטן וחיזבאללה בלבנון. היום זהו הכיוון של דאעש. חייבים חשיבה מחודשת". וכשנלחמים במדינת טרור לא יהיה מי שיחתום על כתב כניעה כפי שחתמו הגרמנים במאי 1945. מדינות שאנחנו רגילים להתעסק איתן מחזיקות צבא על מנת לנהל מדינה, ואילו מדינת טרור מחזיקה מדינה על מנת לנהל ארגון טרור.
אלקין: ''נלחמים בארגון טרור שהקים לו מדינה''
צילום: פלאש 90
ברק ויעלון בטקס חילופי שר הביטחון
צילום: ראובן קסטרו
ח"כ נחמן שי, ששימש במלחמת המפרץ דובר צה"ל, אומר שהיום אין דבר כזה תמונת ניצחון, כי אין ניצחון במובן הקלאסי של המילה. "יש הישגים של ממש", הוא אומר, "השמדנו חלק גדול מהרקטות ומהמנהרות. נצליח בגדול אם נפגע בחלק מהמפקדים שלהם שמסתתרים מתחת לאדמה. אבל המושג ניצחון כבר לא קיים. פעם מדינה שהפסידה במלחמה חתמה על כתב כניעה ועל הסכם מדיני. ארגון טרור לא יחתום על כתב כניעה כי טרור זה אידיאולוגיה".
התמונה שמצייר נחמן שי קרובה לזו שצייר יו"ר 'יש עתיד' יאיר לפיד בטרם נכנס לישיבת הקבינט המכריעה ביום רביעי. צה"ל פגע ב־400 יעדי טרור, ציין לפיד, מוחמד דף מסתתר מתחת לאדמה כי הוא יודע שהוא בן מוות. שר האוצר ביקש לצייר תמונת ניצחון שמצדיקה את סיום המבצע.
אבל בקואליציה ובאופוזיציה מסכימים כי עם תום ההלוויות וכשיתפזר העשן הציבור יבקש לראות תמונת ניצחון ברורה. בשמאל יגידו שהציפייה פופוליסטית, בימין יאמרו שהיא מוצדקת, אבל הדרישה בוא תבוא. והשאלה היא אם הציבור יסתפק בתמונה שיקבל. לא מדובר ביצר נקמה אלא בצורך בתחושת ביטחון; תמונת ניצחון יוצרת הרתעה. תקווה שמה שהיה הוא לא שיהיה.
על פניו, נתניהו אמור לצאת מהמלחמה כשהוא מחוזק פוליטית. האופוזיציה לא יוצאת נגדו, שר הביטחון הוא ממפלגתו, לממשלה הישגים מדיניים - למשל חידוש הברית עם מצרים ושיפורה - ואין לנתניהו יריב שמאפיל עליו כרגע בליכוד. אבל בליכוד בפרט ובקואליציה בכלל נשמעים בבירור קולות של אי שביעות רצון. בכירים בליכוד מותחים ביקורת על הצבעת שרי המפלגה בקבינט. שרים במפלגה מכנים את שר הביטחון "סגן הרמטכ"ל" או "עוזר הרמטכ"ל" כשעל הכינוי חוזרים גם בוועדת חוץ וביטחון.
יעלון לא חושב קדימה, טוענים בסיעתו, הוא נגרר אחרי המערכת, הוא מאמץ את עמדותיהם של הרמטכ"ל וקצינים בכירים שהם רובם ככולם יוצאי מלחמת לבנון השנייה ועל כן חושבים ופועלים בהתאם. בכיר נוסף אומר כי "בוגי גרוע יותר מברק. בהתיישבות ביו"ש הוא נותן לא יותר ממה שנתן ברק, רק שקשה לבקר אותו כי הוא מהימין, מול חמאס הוא לא יותר פעיל מכפי שהיה ברק, ובסוגיה האיראנית הוא יותר מהסס.
אבל ברק ידע להחליט ולא נגרר, הוא חתך בעצמו וקבע. היתרון היחיד של בוגי הוא שהוא הרבה יותר נחמד ברמה האישית". עם זאת, מציין בכיר נוסף, אם המבצע לא ייתפס כמוצלח האחריות תוטל על נתניהו, לא על יעלון, אף שראש הממשלה מוגבל בהחלטותיו כששר הביטחון, הרמטכ"ל וגם דיפלומטים זרים לוחצים עליו להפסיק. אשר לשר ארדן, הוא מדבר כמי שתומך בהמשך המבצע אבל בסופו של דבר מצביע בקבינט על הפסקת אש.
ממשלות מתפרקות מבפנים
עם תחילת מושב החורף יחליף יריב לוין את אלקין בוועדת החוץ והביטחון, ואלקין יהפוך ליו"ר הקואליציה. האם יקבל לידיו קואליציה יציבה? לכאורה האיום הוא מכיוונו של שר האוצר. חוק מע"מ אפס לא אושר ולפיד יוצא לפגרה כשאפילו חצי מתאוותו לא בידו. עליו להכין את תקציב 2015–2016 שיצטרך לכלול גזרות קשות בין היתר בעקבות המלחמה. האם זהו תקציב שאיתו ירצה ללכת לבחירות? אולי יעדיף למצוא פתח מילוט ויעזוב את הקואליציה? לא בטוח. ללפיד אין דפוס של מי שמקבל החלטות מהירות.
נתניהו בישיבת ממשלה שמתפרקת מבפנים
צילום: אבשלום ששוני
הסכנה, כך מעריכים בליכוד וגם בעבודה, אורבת לנתניהו מימין אם תמונת הניצחון תהיה חיוורת ומטושטשת. כמה ימים לאחר תחילת מלחמת לבנון השנייה החל אהוד אולמרט לאבד גובה, עד שהתמיכה בו צנחה לשבעה אחוזים.
כשוועדת וינוגרד הגישה שנה לאחר מכן את מסקנות הביניים שהטילו אחריות על ראש הממשלה, שלושה בקדימה ביקשו להפילו: יו"ר הקואליציה אביגדור יצחקי, שרת החוץ ציפי לבני והשר לביטחון פנים אבי דיכטר. אבל לבני ביקשה לקפוץ למים ואחר כך חזרה בה; דיכטר ראה שמדובר במשענת קנה רצוץ וחזר לתמוך באולמרט, ויצחקי שתכנן לגייס 15 ח"כים מקדימה למרד באולמרט שילם את המחיר והתפטר.
בוז'י הרצוג לא מאיים על נתניהו. אופוזיציה לא מפילה ממשלות. ממשלות מתפרקות מבפנים. בשונה מאולמרט, על נתניהו לא מאיימים כרגע מתוך הליכוד. אין לו יורש מוסכם ושרי הליכוד לא ייתנו יד להפלתו גם אם ייחלש, כי מהלך שכזה יחזק את אחד מהם ואיש לא ירצה לחזק את האחר. אבל שני שרים שלכל אחד מפלגה משלו עשויים לסכן את מעמדו - נפתלי בנט ואביגדור ליברמן.
נפתלי בנט, בל נשכח, היה מאלה שיזמו בתום מלחמת לבנון השנייה את מחאת אנשי המילואים, מחאה שהובילה להקמת ועדת וינוגרד וכמעט והפילה את אולמרט. אז בנט לא היה יכול לתרגם את ההצלחה הציבורית להישגים פוליטיים כי לא היה לו כוח פוליטי. היום יש לו. אביגדור ליברמן בונה את עצמו מחדש כמנהיג הימין.
בנט יבקש לחדד עמדות, להציג אלטרנטיבה ולאו דווקא להפיל ממשלה. אבל ליברמן, שחייב לסגור פערים מול בנט שמבטא היום את ההתנגדות מימין, עשוי לשבור את הכלים. שלא כמו לפיד, ליברמן אינו הססן. דווקא התחרות שנוצרה בימין בין בנט לליברמן, שבה עשויים להשתתף גם בכירי הליכוד, יכולה לדחוק את יו"ר ישראל ביתנו לפעול. מי יודע, אולי ביום מן הימים נופתע כשליברמן יכנס מסיבת עיתונאים ויודיע כי ראש הממשלה לא ידע לנהל נכון את הסכסוך והוא הגיע למסקנה לא לחלוק אחריות עם הממשלה הנוכחית ולפרוש מהקואליציה. הכול תלוי בתמונת הניצחון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם