פוליטיקה של אחרי מלחמה: יש עתיד?
יאיר לפיד נעלם, אלי ישי התבלט על חשבון דרעי, וליברמן ינסה לסגור את הפער מבנט שנתפס כסמן הימני. מסקנות פוליטיות ראשוניות לאחר 'צוק איתן'
אבל כשהתותחים יורים אין עתיד למפלגה בעלת השם הרלוונטי. במערכת הפוליטית בתקופת 'צוק איתן' ובימים שלאחר מכן מתקשה 'יש עתיד' לתפוס נישה משלה.
במשך כחודש ימים, כשסדר יומה של מדינת ישראל הוא מדיני-ביטחוני, יאיר לפיד נחבא אל הכלים. יו"ר המפלגה השנייה בגודלה, שהודיע בתחילת הקדנציה כי הוא רואה את עצמו כמועמד לראשות ממשלה, וכמוהו גם יו"ר סיעתו שביקש להתמנות ליו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לא נקטו עמדה שנחרתה בזיכרוננו ולא תרמו לטוב או לרע לשיח שהתנהל סביב המבצע.
הגדילה לעשות חברת הסיעה רות קלדרון שביקשה מאזרחי המדינה ללמוד מגיבור מלחמת העולם הראשונה המרשל פטן שהטיף לאיפוק. קלדרון לא טרחה לקרוא את קורות חייו של פטן עד הסוף ולא גילתה מה היו מעשיו במלחמת העולם השנייה.
בתחילת המבצע סיפר לפיד כי הציע לנתניהו לחסל את ראשי חמאס, אך מאוחר יותר התברר כי השיחה לא נערכה. מעבר לכך הסתפק שר האוצר בהצהרות ממלכתיות חסרות ייחודיות, כשבקבינט הוא מצביע לטובת סיום הלחימה כשמתאפשרת ברֵרה כזו.
לפיד היה יכול להוביל מאבק למען העורף, אך במקום להוביל הצטייר כנגרר. בתחילת המלחמה סירב להגיע לישיבת החוץ והביטחון שדנה בהחלטה המאפשרת לשלם באופן מיידי פיצויים לאזרחים ולבעלי עסקים שנפגעו, מבלי להמתין לסיומה של המערכה. לפיד נעדר מהישיבה ויו"ר הוועדה אלקין הציב בפני המצלמות כיסא ריק. שר האוצר אימץ את ההצעה כמי שכפו עליו הר כגיגית.
עוד בטרם הסתיימה המלחמה הושלמה חלוקת התפקידים בתזמורת הפוליטית. נתניהו ימשיך להשמיע את הקול הממלכתי, שרי הליכוד ישמיעו ביקורת מסויגת, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן יציגו כל אחד בדרכו חלופה מימין, כשליברמן מבקש לסגור את הפער מול בנט. יצחק הרצוג, זהבה גלאון וציפי לבני יתאמצו לחזור לשיח המסורתי של ימי אוסלו: חזרה לתהליך מדיני, חיזוק מעמדו של אבו מאזן והקמת מדינה פלשתינית בראשותו.
יו"ר יש עתיד נשאר בחלוקה הזאת ללא תפקיד. והתפקיד שיש לו, תפקיד שר האוצר, מתגלה כפי שציפה נתניהו כתפקיד מכשיל.
ליאיר לפיד שתי בעיות. הקלף המנצח שלו, הקלף החרדי, מיצה את עצמו. חוק הגיוס עבר, במתכונת מוצלחת יותר או פחות. לפיד מצא את עצמו במציאות שמכירים היטב בליכוד. כשהליכוד מצליח להחזיר את הביטחון - האג'נדה הביטחונית מתחלפת בחברתית-כלכלית או בסוגיות דת ומדינה והליכוד מפסיד. אישור חוק הגיוס הסיר את הנושא החרדי מסדר היום, לרעתו של לפיד.
הבעיה השנייה היא תקציב 2015-2016. בעוד שעה קלה יהיו שיזכירו לשר האוצר כי פגע ערב המלחמה בתקציב הביטחון, ועכשיו על לפיד לסגור בתקציב החדש את הפערים שיצרה המלחמה. המלחמה גם גרמה להאטה במשק, והצבא יבקש להגדיל את תקציב הביטחון. מצב לא מעודד. מן הפח אל הפחת.
כשביקש לפיד בשבוע האחרון של מושב הקיץ להעביר במאמץ אחרון את חוק אפס אחוז מע"מ הקואליציה הפנתה לו עורף. יו"ר הקואליציה היוצא יריב לוין דחה את תחנוניו לשנות ולו במקצת את כללי המשחק. להאריך את ישיבות ועדת הכספים ולאפשר דיונים בוועדה בזמן המליאה או בשעות הערב שאחריה. ועדי העובדים לא יאפשרו לעכב את עובדי הכנסת עד השעות הקטנות של הלילה, נאמר לשר האוצר, ואשר ליום חמישי, למרבית חברי הבית תוכניות לפגרה וחלקם כבר הזמינו כרטיסי טיסה.
התסריט הכי מוצלח מבחינתו של לפיד הוא פרישה מהממשלה, אך זאת בתנאי שפרישתו לא תוביל להקדמת הבחירות ויו"ר יש עתיד יוכל להשתקם תוך שנה או שנה וחצי באופוזיציה. כאן ללפיד ולנתניהו אינטרס משותף: שניהם היו רוצים לפרק את הקואליציה הנוכחית, כשהסיעות החרדיות מחליפות את יש עתיד. להחליף את הסוסים תוך כדי תנועה, מבלי לעצור את העגלה.
אבל זהו התסריט הפחות משתלם מבחינתו של יו"ר ישראל ביתנו. ליברמן, שלא צריך את לפיד כיו"ר האופוזיציה, מתנגד בינתיים בתוקף לכניסתם של החרדים בממשלה.
ש"ס מדשדשת
מלבד הליכוד, שבו המהלכים טרם הבשילו (אם כי המפלגה כמרקחה), ל'צוק איתן' השלכות על יחסי הכוחות בשתי מפלגות נוספות לפחות: ש"ס והבית היהודי.
בדומה ליאיר לפיד, אריה דרעי כמעט לא בא לידי ביטוי בימי המלחמה. את ההודעות לתקשורת שחרר אלי ישי. מעמדו נחלש משמעותית בשנה שחלפה, משום שהיסס ולא ניסה לתפוס מנהיגות בסיעה, אך המלחמה החזירה אותו לזירה.
ש"ס מדשדשת בסקרים. לערוך סקרים בשעת מלחמה זה כמו למדוד חום כשהחולה סובל מדלקת, אבל המלחמה, כבר אמרנו, משפיעה על השיח והמגמה ברורה - הבוחרים בורחים מש"ס לליכוד ולבית היהודי. נכסי צאן הברזל של ש"ס נאמדים בכשלושה מנדטים של חרדים ספרדים. השאר, מסורתיים וחילונים, הם בעלי השקפה ימנית מובהקת, וש"ס של אריה דרעי אינה ש"ס שהתנגדה להתנתקות בתקופתו של אלי ישי.
הפאזל הפנים מפלגתו בש"ס טרם הושלם אבל המלחמה פוגעת ביכולתו של דרעי להרכיב את הרשימה לכנסת הבאה. הצורך להקנות למפלגה גוון ימני מחזק את ניסים זאב, שמארגן לאחרונה חזית קולקטיבית של חברי הסיעה. זאב כבר כפה על יו"ר המפלגה את מינויו של אברהם מיכאלי ליו"ר הסיעה. כוונתו בטווח הארוך יותר היא לכפות על דרעי הרכבת רשימה לכנסת תוך התייעצות עם הח"כים המכהנים.
ואשר לבית היהודי: בשבוע שעבר התפטר מתפקידו המזכ"ל הוותיק של תקומה נחי אייל. אייל מאייש את התפקיד מ-1999, אז הוקמה המפלגה. 15 שנה בתפקיד המזכ"ל הן כמעט שנות דור.
לכל מערכת תככים משלה וחילוקי דעות משלה, אך מה שחשוב הוא הקו שהוביל אייל. המזכ"ל הפורש של תקומה עמד לאורך כל הדרך על הצורך לשמור על ייחודיותה ועצמאותה של המפלגה והתנגד למיזוג של תקומה עם הבית היהודי. אייל ביקש לשמור על המתכונת הקיימת ולדאוג שלתקומה ישוריינו מקומות ברשימת הבית היהודי לכנסת הבאה.
המלחמה טשטשה את ההבדלים המדיניים בין נפתלי בנט לאורי אריאל, בהנחה שהיו כאלה.
בשבוע האחרון עמד אריאל על הצורך לבתר את עזה, בעוד בנט הסכים לא התנגד להחלטת הקבינט שהתקבלה ביום שישי. אבל אלה הבדלים שבשוליים, והציבור הרחב לא יזכור אמירה אחת מסוימת שמַבחינה לכאורה בין השניים. בנט הוביל במהלך המלחמה את החזית הימנית, ובעיני הצופה בערוצי החדשות והגולש ברשתות החברתיות נפתלי בנט ואורי אריאל חד הם. אין צורך לשריין מקומות ברשימה של הבית היהודי לקבוצה ימנית יותר ש"תשמור" על בנט. ההבדל היחיד מסתכם בזיקה לרבנים אלה או אחרים ובחלוקה לתת זרמים בתוך הציונות הדתית פנימה, שאינה מצדיקה שמירה על שתי מסגרות מפלגתיות נפרדות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם