גם לאיילת שקד מגיעה זכות ביטוי
חברת הכנסת מ'הבית היהודי' עוברת מסע של דמוניזציה, בשל מאמר של אורי אליצור ששיתפה לאחרונה. מה לעשות שהמאמר ההוא נכון
איילת שקד צילום: אריק סולטן
בוגרת 'ישראל שלי' לא הייתה אהודה מלכתחילה בקרב תומכי זכות השיבה בארץ ובעולם, אבל מה שהביא להתפרצות הנוכחית הוא מאמר ששיתפה שקד בעמוד הפייסבוק שלה. למעשה, את המאמר כתב אורי אליצור לפני 12 שנים בדיוק, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה.
זה היה בחודש יוני 2002, שבו נרצחו 19 ישראלים בצומת פת ועוד 17 בפיגוע בצומת מגידו: החודש שאחריו הביא עמו תשעה נרצחים בפיגוע האוטובוס בעמנואל, חמישה בשכונת נווה-שאנן התל-אביבית ועוד תשעה נרצחים באוניברסיטה העברית. לאלה נוספו למעלה ממאתיים פצועים.
מתוך התופת הזו כתב אורי: "העם הפלשתיני הכריז עלינו מלחמה, ואנחנו צריכים להשיב מלחמה".
הוא גם לא חסך את האחריות הכוללת של הרחוב הערבי לתופת. "חיילי האויב מסתתרים בתוך האוכלוסייה, ורק בגלל תמיכתה הם יכולים להילחם (...) משתתפים בלחימה המסיתים במסגדים, כותבי תוכניות הלימודים הרצחניות, נותני המחסה, מספקי הרכב, וכל מעניקי הכבוד והתמיכה המורלית. כולם לוחמי האויב,
המאמר הזה, שיועד לטורו הקבוע אז ב'ידיעות אחרונות', לא פורסם מעולם, משום שעורכת המוסף סברה שהוא חריף מדי. המאמר אכן חריף מאוד, אבל הוא לא יעבור שום מבחן הסתה אובייקטיבי. אין בו קריאה לשואה ולא לרצח אמהות, אלא קביעה חד-משמעית כי אלה השולחים את בניהם לרצח הם חלק ממעגל הרצח, וממילא צריכים לשלם את מחיר השותפות בפשע.
זה נכון כשמדובר בחוסאם קוואסמה, מתכנן חטיפת שלושת הנערים, וזה נכון לא פחות לגבי האמהות שמעודדות את הבנים שלהן לרצוח. שקד לא קראה בשום אופן לרצח אמהות פלשתיניות, ואפילו לא ציטטה מישהו שקרא קריאה כזו. שקד לא קוראת לרצח עם אלא דורשת זכות לגיטימית של עם אחר, יהודי במקרה, לעמוד על נפשו. אולי אחרי שיסיימו לטפל בגדעון לוי, התקשורת תגן גם על זכות הביטוי של שקד ושאר המחנה הלאומי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם