מותר ורצוי להחרים אמני שמאל קיצוני
שנים השמאל בארץ מחרים אמנים ימניים וסותם את הפה לכל מי שלא חושב כמוהו. סוף, סוף מסתמן קץ למחלה הזו אלא שלברוני התקשורת והבידור חופש הביטוי הוא מושג שמייצג רק את דעתם
ולא רק שהציבור מגיב אלא הוא באמת אומר את דעתו, אמנם לא תמיד בשפה מליצית וגבוהה אבל בכל זאת סוף, סוף נשמעת בישראל גם עמדה שאינה תואמת את רוחה של ברנז'ה תקשורתית אקדמית צרה ששוחחה עד היום בעיקר עם עצמה וסתמה בעוצמה את הפה לאחרים.
כמובן שאנשים מעדיפים לשבור את המראה במקום להסתכל במראה שניבט אליהם ממנה. כלומר במקום להבין שרוב הציבור מגנה את העמדות התמוהות של הברנז'ה התל אביבית הסגורה שחושבת שהיא חיה בניו יורק, אנשים אלו מנסים שוב לסתום את הפה לציבור וכשהם עדיין לא מצליחים לבצע זאת בפועל הם מתחילים לילל על הסכנה לחופש הביטוי בישראל או החשש שלהם מאלימות.
ואם מדברים על ביקורת ניתן בהחלט להגיד למי שמתבייש בעמו שהעם מצידו מתבייש בו ובז לו ומצפה שאותו אדם ייקח את הבושה שלו צעד קדימה ופשוט יפסיק לזהם את הפרהסיה הציבורית שלנו.
באותו אופן זו לא בושה להגיד שמי שמזדהה בעת מלחמה בעיקר עם צערו של האויב ולא מגלה את אותה אמפטיה לציבור הישראלי הרחב שסובל שנים מטרור,
אגב מי שיצקצק בלשונו אל מול קריאת כותב שורות אלו לחרם, ראוי להזכיר לו כיצד נעמי שמר הוחרמה שנים בשל דעותיה למרות יצירתה הקנונית. החרם הזה נמשך עד היום ולאחרונה היא כלל לא הוכנסה לספר שעוסק ביצירה הספרותית בארץ מקום המדינה. נעמי שמר היא כמובן לא היחידה, לפניה הוחרמו אפרים קישון, אורי צבי גרינברג ואחרים שכל חטאם היה בעמדתם הימנית.
ההחרמה ההיא מעולם לא גונתה על ידי אותו ציבור שהיום מילל וממרר בבכי על כך שרק מבקרים אותו. נהפוך הוא, אנשים אלו עד היום מעניקים פרסים קולנועיים, מעבירים תמיכה מקרנות כלכליות ומעניקים במות אוהדות רק לאנשיהם. במילא אין כלל מקום להתייחס אליהם ברצינות אלא רק להחרים, ולהחרים בעוצמה רבה ככל שניתן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם