בשורת דוחא: מגיפת עבדות במזרח התיכון
שבויים בכסף הקטארי, האמריקנים לא רואים כיצד הנסיכות הקטנה והחשוכה יוצרת שרשרת של מדינות-עבדים. האם הנשיא של מדינת החירות יתעורר?
קטאר הקטנטנה, העשירה ביותר בעולם במונחי תמ"ג לנפש, יוצאת כבר שנים למסע שופינג יקר להחריד של המותגים הראוותניים ביותר. כיאה לעושרה, היא לא קונה את מוצרי המותג אלא את המותג עצמו. לעיתים היא רוכשת את כולו, כמו ההרודס בלונדון, ולעיתים מספיק לה לשלם רק על חלק ממנו, כדי שיהיה בכיס שלה - כמו שמימנה הקמת סניף של MoMA )המוזיאון הניו יורקי הנודע לאמנות מודרנית) בשטחה.
כיאה לאנשי העולם הערבי המבוסס על מסחר, קטאר מכירה את העקרון המסחרי לפיו מספיק לקנות רק חלק קטן מהנכס כדי שיהיה בכיסך. באותו עקרון היא השתמשה כדי לקנות את ראשי העולם עצמם. באן קי מון, מזכ"ל האו"ם, היה זול במיוחד. כמה טיסות על חשבונה ולינה במלונות יוקרה ומיד למחרת הוא תוקף את פעילות ישראל בעזה. אובאמה עלה בכמה מיליארדים יותר: 11 מיליארדים עלתה עסקת הנשק האחרונה, ועוד מספר מיליארדים לא ברור עלה בסיס הצבא האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון, שבנתה קטאר בשטחה, מיוזמתה ועל חשבונה.
יש שיאמרו שגם עסקה זו זולה במיוחד. לא רק בגלל שנדרשו רק כמה מיליארדים כדי לקנות את מי שמתיימרת להיות המעצמה החזקה בעולם, אלא כי מופעל פה עקרון מסחרי נוסף: עיסקה אחת המניבה תמורה כפולה ויותר. המיליארדים הללו קנו לא רק את אובמה, אלא גם את הההתרחקות בינו ובין סעודיה, המדינה האיסלאמית המתונה איתה היא מתחרה, שכן בסעודיה שֹכַן קודם בסיס זה ומשם הועבר. נוסף על הרחקת סעודיה והחלשתה, הקמת הבסיס גם חיזקה מאד את קטאר עצמה. קטאר בעלת הצבא המכיל כתריסר אלף חיילים בלבד העבירה לתוכה את הבסיס האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון. אגב, כמי שבנתה את הבסיס שלו, הגיוני להניח שיש לה גישה לתשתיות המידע הטמונות בו ומטמינות מסודותיו של צבא זה.
ועל אף שקטאר קונה, כפשוטו, את העולם, ובמיליארדים, אין זה אומר שהיא לא יודעת להעריך את ערכם של דולרים ספורים, כשהיא מתנהלת עם עניי העולם. בכך היא מוכיחה עקרון מסחרי נוסף: כל דולר חשוב. שלא לומר סנט. כ- 85 סנט ליום מקבל כל אחד מאלפי הפועלים הבונים את האיצטדיונים הרבים הנבנים בשטחה. הם נבנים לכבוד משחקי המונדיאל שייערכו בשטחה בשנת 2022 (עניין שעלה כמה מיליוני דולרים לשיחוד ראשי פיפ"א, בפרשייה שנחקרת בימים אלו) ואולי גם לאירוח האולימפיאדה שנתיים אחר כך.
את הטענות המוכרות כנגד כל מדינה שמארחת משחקים אלו, על המחירים שמשלמים עניי ופועלי המדינה כדי לקיים את המשחקים, ראוי להפנות גם אל המדינה העשירה בעולם. לא רק שהיא משלמת לבוני האיצטדיונים מעט כל כך, היא עושה זאת גם באופן חלקי. חלקם לא קיבלו את משכורתם למעלה משנה. אין להם אפשרות להימלט, מאחר שדרכוניהם נשללו ואין להם אפשרות להתלונן מאחר שבקטאר אין דמוקרטיה.
כעת העולם מתחיל להתעורר לנעשה לפועלים אלו. התגלה כי מעל אלף פועלים מתו במהלך הבניה, וכי הם עובדים שעות ארוכות ובתנאים קשים במיוחד. קונפדרציית ארגוני העובדים הבינלאומית כינתה את קטאר "מדינת עבדים". בכך היא התייחסה גם ל-94% מאוכלוסיית קטאר המונה עובדים זרים המשוללים תנאים וזכויות, שרבים מהם מתו באופן מסתורי, ככל הנראה מהתעללות מעבידיהם.
מטפל פסיכולוגי יודע שחשיפת מקרה קיצון אחד של אלימות, היא למעשה התחלה של חשיפת דפוס אלימות שיטתי - המתרחש בסוגים שונים ובמקרים שונים. אלימות קיצונית נבנית בעקביות לאורך הזמן שבו לא התנגדו להתעצמותה. ממש כפי שפיר מנהרה אחת מעיד על בניית רשת מנהרות שלמה, כך חשיפת המקרה הראשון היא עדות לדפוס שיטתי המתקיים מתחת לפני השטח.
נזכרתי בעקרון החשיפה הזה כשקראתי על קטאר כמדינת העבדים (בכתבההמצוינת של אשר שכטר בדה-מראקר). אם קטאר הקימה מדינת עבדים אחת בשטחה, וודאי שאלימות כה קיצונית ומובנת לא מנותקת מדפוס שיטתי ואלים שכבר קיים. ואז נזכרתי בעזה. קטאר הממולחת הפכה את עזה למדינת עבדיה. כנגד הכסף שהיא מעבירה לה, היא מעבידה את אזרחיה בחפירת מנהרות שמסוכנות גם להם, מבודדת אותם בעולם, ומאלצת אותם לחיות - אם הצליחו בכך- בעוני מנוול ובתחלואה מסוכנת. זאת, ללא יכולת שחרור משלטון האימים של חמאס המציב את אזרחיו בחזית משגריו ורוצח את מתנגדיו.
למעשה כל ארגוני הטרור אותם היא מממנת, דוגמת דעא"ש והאחים המוסלמים, הופכים לקבלני ביצוע של עבדות בכל המדינות אליהם נכנסו. על אף שמדינות אלו היו מושחתות ונחשלות, הן היו עדיפות לאזרחיהן עשרת מונים על פני מה שהמדינות הללו הפכו להיות - מצבורי שבטים מפוררים, עניים, מבודדים וחיים בקושי. כך,
ואיפה אמריקה? מייסדת אצלה את הבסיס הצבאי האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון, מגינה עליה עם צבאה ומעצימה אותה על ידי הזמנתה לתווך הסכמי הפסקת אש. אמריקה שנלחמה בעבדות רק לפני כ-160 שנים במלחמת האזרחים במדינתה שלה, שהסכימה להקריב את טובי בניה על ערכים של חירות וצדק כנגד ערך הכסף. המלחמה ההיא, שבה ניצחו ערכי החירות והצדק יצרה אמריקה מאוחדת וערכית, ולפיכך יצרה לבסוף גם אמריקה עשירה יותר וחזקה יותר.
אמריקה נמצאת שוב באותה דילמה, אך הפעם מוקצנת יותר. מוקצנת לא בלחימה הנדרשת ממנה, אלא בהשלכות של בחירת ערכיה. האם תלמד אמריקה מעברה ותשכיל גם הפעם לבחור בערכי חירות וצדק ולא בערך הכסף, בידיעה שאיחוד העולם המערבי כולו תחת ערכים אלו יכונן עולם בטוח ומאוחד ולכן עולם חזק ורווחי יותר לאורך זמן?
אנחנו התפכחנו במלחמה הזו. חשפנו בה את רשת המנהרות האלימה שנחפרה תחת אדמתנו והיינו מוכנים להקריב את טובי בנינו כדי להשמידה. האם אובמה יתפכח ויראה שקטאר, מדינת העבדים, היא פיר לרשת מנהרות של מדינות עבדים טרוריסטיות הממוקמות סביב בסיס צבאו ממש?
האם אובמה, הנשיא השחור הראשון של אמריקה, יהיה זה שבהתפתותו למיליארדים הספורים שניתנו לו, יירשם בספרי ההיסטוריה כמי שסייע לקיים אימפריית עבדות עצומה בשטחה, בכוחה, ובעיקר, בעוצמת שלטון הטרור והאימים שבה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם