שותפי נתניהו לא רוצים למוטט את חמאס אלא את רה"מ
אחרי עשרות שנים בפוליטיקה, יש לנתניהו את כושר האבחנה שהיה לאריק שרון, והוא קורא את מפת האינטרסים: ליברמן שכועס על דחיקתו, בנט – המכונה "דאעש היהודי" בסביבת רה"מ - שקורץ לימין וסער שמתכונן להתמודדות על הליכוד כשמאחוריו גדודי עיתונאים
המלחמה בכל בית תעלה גם באלפי הרוגים פלסטינים ובתמונות שיהפכו את ישראל מצורעת לגמרי בעיני העולם. כיבוש עזה יהרוס את היחסים של ישראל עם מדינות בכל העולם וגם עם מדינות באזור כמו מצרים וירדן. העלות של מהלך כזה תגיע ל-50 מיליארד שקל בשנה. מישהו חשב כמה יחידות דיור ותקציבי חינוך ורווחה נפסיד במקרה כזה?
האם כשלון הפסקת האש יפגע בנתניהו?
צילום: מרק ישראל סלם
העניין הוא קצת אחר. הפוליטיקאים שקוראים היום לגייס עשרות אלפי חיילי מילואים ולהכניס את הצבא מחדש למחנות הפליטים בעזה לא רוצים למוטט בהכרח את החמאס. הם רוצים למוטט את נתניהו. ראש הממשלה מסתכל מקרוב על החבורה המיליטנטית הזו ומצליח לזהות את האינטרסים של כל אחד. אחרי עשרות שנים בפוליטיקה הישראלית יש לו את כושר האבחנה הדק שהיה פעם לאריאל שרון. הוא יודע שכולם רוצים להיות בעומק העניינים ולדעת כל מה שהולך במלחמה ובנבכי המשא ומתן הנוכחי, אבל הם לא יודעים הרבה.
נתחיל עם שר החוץ, אביגדור ליברמן. הסכסוך בין השניים פרץ מזמן, בימי המאבק על הנשיאות, ונמשך בהחלטה של ליברמן לקחת את ישראל ביתנו ולפרוש מהליכוד. במהלך מבצע "צוק איתן" העימות
"בקדנציה הקודמת", מנתח אדם חשוב, "ליברמן היה צלע בשלישייה שקיבלה את ההחלטות החשובות ביותר, יחד עם נתניהו ואהוד ברק. היום הוא מרגיש שיעלון מנשל אותו. הוא כבר לא בעניינים. לכן הוא כל הזמן תוקף. אולי ככה הוא יקבל יותר מנדטים".
נתניהו, אם אני מבין נכון, מתייחס בסלחנות מסוימת לנפתלי בנט. הוא מבין את הלהט הדתי-אידיאולוגי שלו ושל אורי אריאל, ואת הצורך של שניהם לשמור על קשר עין וסנטימנט טוב עם ציבור הכיפות הסרוגות. הוא שומע את בנט מגלה בישיבות הקבינט עמדות סבירות, אבל מחוץ לחדר מוסיף להם מס ערך מוסף. אם יכבשו עשר שכונות בעזה, בנט ירצה עשרים. אם הצבא יהרוג 200 אנשי חמאס, בנט ירצה להרוג 400 מהם. את הביטוי 'דאעש יהודי' הדביק לבנט בחצי חיוך אחד האנשים הבכירים בסביבה.
ובכל זאת, נתניהו מבחין בין ליברמן ובנט. הוא שונא את מסיבות העיתונאים היומיות שמכנס שר החוץ. הוא מגחך על ה"אמרתי לכם", שהוא מפיץ בכל הזדמנות ועל קלות הדעת שבה הוא מדבר על כיבוש עזה, בלי לפרט את המחיר הכבד בהרוגים, פצועים, משפחות שכולות ובהרס היחסים הבינלאומיים המעורערים גם כך של המדינה. נתניהו יודע שנפתלי בנט היה רוצה לראות מציאות אחרת והוא מלא ביקורת נגד הצבא, אבל מעריך לפחות את העובדה שהוא לא יוצא נגדו באופן חזיתי, כמו ליברמן, שרים וחברי הכנסת עושי דברו בסיעת ישראל-ביתנו.
''כיבוש עזה יעלה 600-800 הרוגים''
צילום: איי.אף.פי
הפנקס פתוח והיד רושמת
נתניהו יבוא חשבון עם עוד אחד או שניים אחרי המלחמה. הראשון הוא גדעון סער, שמשחק לאורך המבצע משחק פוליטי ציני. סער קורא תגר על המנהיגות של נתניהו, ואחרי הניצחון שנחל בבחירתו של ריבלין כנשיא, נגד עמדתו של ראש הממשלה, הוא ממשיך את ההימור. סער, שאינו חבר בקבינט המדיני-בטחוני, ואולי זו אחת הבעיות, מפציר גם הוא לכבוש את עזה וקורא לנתניהו לכנס את הממשלה כדי לקבל החלטה כזו. מאחורי סער עומדת חבורה נכבדה של עיתונאים. הם הפכו אותו לסוס המרוץ שלהם והוא מעניק להם את המושכות בשמחה. הוא מדרבן אותם והם מדרבנים אותו.
"ניפגש בפריימריס", מסנן בינתיים נתניהו לעצמו כאשר הוא מביט בסער, ואולי גם מבליע חיוך כאשר הוא רואה את התמיכה הציבורית בו ובשר הפנים בסקר האחרון של "ישראל היום". היחס: פי 24 לטובת נתניהו.
היריב שצובר תאוצה
ראובן קסטרו
נתניהו שמע גם את הביקורת של יאיר לפיד, שר האוצר. לפיד הוביל קו סביר במערכה הנוכחית ותמך בהחלטות שהוביל נתניהו בקבינט. נתניהו, נדמה לי, מתקשה להבין מדוע לפיד בא ללמד אותו איך מנהלים יחסים אם ארצות הברית. השר גלעד ארדן, לעומת זאת, יקבל מנתניהו כל מה שירצה, גם את תפקיד השגריר באו"ם אחרי רון פרושאור. ארדן גילה לויאליות לנתניהו ברגעי האמת והצביע יחד איתו בקבינט. הוא אמנם מדבר על הצורך למוטט את החמאס, אבל בינתיים הוא מצליח למוטט רק את רשות השידור. אגב, גם יובל שטייניץ מדבר על כיבוש עזה, אבל לדברים אין כנראה משקל סגולי.
ראש הממשלה, וזה נכתב כאן בעבר, מנהל את המערכה המורכבת האחרונה בצורה שקולה ואחראית עם מינימום טעויות. גם ברגע זה הוא מנסה להביא להפסקת אש ולפתרון מדיני של הבעיה שתמנע אולי את הטבח ההדדי שצפוי חלילה בסמטאות עזה. למזלו, העם תומך בו ברגע זה בשיעורים יוצאי דופן, למגינת לבם של ליברמן, סער ושות'. תמונת המצב הזה יכולה להתהפך במהירות אם הפסקת האש לא תחזיק מעמד, הרקטות והפגזים יחזרו לעוף ונחזור חלילה חודש לאחור. במקרה כזה עזה יכולה עוד להטביע את נתניהו, כמו שהפיגועים ב-1996 חיסלו את הסיכויים של פרס לנצח בבחירות, וערערו לחלוטין את המעמד של ראש הממשלה ברק לקראת בחירות 2001.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם