ראשי » חדשות » דעות

ההתנחלויות: כמה זה עולה לנו

החרמות הבינלאומיים מתווספים לעלויות התחזוקה והביטחון של יישובים מרוחקים, ומקרבים אותנו למסקנה הבלתי נמנעת של סוף הקולוניאליזם

בקפיטריה בקמפוס של אוניברסיטת אריאל ניגש אלי השבוע סטודנט שלא הכרתי ואמר:
"אני רוצה להגיד תודה על הדברים שאתה כותב על ההתנחלויות, שאין להן עתיד"
"תודה על התודה, אבל למה אתה לומד בשטחים?"
"מאותה סיבה, כנראה, שאתה מלמד כאן. אין לי אופציות אחרות".

סיפורו של הצעיר שחלומו ללמוד הנדסת בניין בטכניון נגוז בגלל ציון פסיכומטרי נמוך הוא בזעיר אנפין סיפורם של המתנחלים. בזמן שמועצת יש"ע מדברת גבוהה-גבוהה על אתחלתא דגאולה – מרבית המתנחלים הם דווקא אנשים נטולי אידיאולוגיה יחסית,  בני המעמד הנמוך שמגורים, לימודים ועבודה מעבר לקו הירוק מהווים עבורם דרך נוחה  (לפעמים דרך יחידה)  לשדרוג כלכלי ומעמדי. מי שלא יכול להתקבל לאוניברסיטת ת"א – יעבור את הסף באוניברסיטת אריאל; מי שכספו מספיק רק לדירת יד שנייה בפתח תקווה – יתרווח בוילה חדשה רחבת ידיים בקרני שומרון; מי שאין לה מקצוע מבוקש בתוך הקו הירוק – תוכל לעבוד כעוזרת בלנית בהתנחלות.

ההבטחה לחיים טובים לאנשים שידם אינה משגת לוקסוס במקום הולדתם איננה ייחודית לקולוניאליזם הישראלי. ראינו אותה לפני מאה שנה ויותר באפריקה. אנחנו נוטים לקשר את ההתיישבות האירופאית ביבשת השחורה עם גזענות, ושוכחים שהאפרטהייד הגיע לאפריקה מאוחר יחסית – לא מטעמים אידיאולוגיים אלא כתירוץ לשימור הפריבילגיות של המתנחלים האירופאים. גם הביקורת על הקולוניאליזם, שהביאה בסופו של דבר לסופו, לא נשענה על מוסר אלא בעיקר על שיקולים כלכליים. הלבנים בדרום אפריקה הסכימו לוותר על זכויותיהם העודפות לא משום שהבינו כי אפליה גזעית היא דבר פסול אלא בגלל חישוב כלכלי קר שהביא אותם למסקנה כי לא ניתן עוד לקיים מדינה שמוחרמת בכל העולם. הצרפתים נסוגו מאלג'יריה לא כי הפנימו שהיא שייכת לאלג'יראים אלא כי מחיר הדמים של השליטה בצפון אפריקה עבר את סף הכדאיות.

האם זה מה שצפוי גם לנו? לצערי, התשובה כנראה חיובית. ההתנחלויות אמנם נתפסות בעיני הצד הימני של המפה הפוליטית בישראל כהגשמת פנטסטית של חזון גאולת הארץ, אבל העולם חושב אחרת. הוא רואה בהתנחלויות נספח אנכרוניסטי של הקולוניאליזם הזכור לרעה, שמטרתו למנוע מהפלשתינאים הקמת מדינה עצמאית שמגיעה להם. בין אם העולם צודק ובין אם הוא טועה – זה המצב, והוא גורם לכך שחלק מהחברות המסחריות שמיקמו את מפעליהן בהתנחלויות (יינות ברקן לדוגמא) עוברות דירה לתוך הקו הירוק כדי להימנע מחרם על המוצרים, וחברות אחרות כמו סודהסטרים סובלות מבריחת משקיעים.

  נעשו ניסיונות רבים לחשב "כמה ההתנחלויות עולות לנו". היו ששמו את הדגש על הוצאות הביטחון (תקציב הביטחון של ישראל כפול מתקציב ביטחון של מדינה אירופאית בסדר גודל דומה שחיה בשלום עם שכנותיה). הפערים מגיעים עד לעשרה אחוזים מהתקציב השנתי של הממשלה -  פי שתיים מתקציב המשטרה וההשכלה הגבוהה גם יחד. יהיו שיגידו שהמספרים הגבוהים הללו יוצאים מתוך הנחה אופטימית מידי באשר לנכונותם של הפלשתינאים להגיע להסדר שלום על בסיס פינוי התנחלויות, אבל גם אם נשאיר את הפלשתינאים מחוץ לחישוב -  לא ניתן להתעלם מהתשתיות היקרות הנחוצות ביישובים קטנים ומבודדים (קו ביוב לאלון מורה עולה יותר מקו ביוב לגבעתיים) ובעיקר אסור לשכוח את ההפסדים העקיפים שנגרמים לנו בגלל ההתנחלויות: המשקיעים מחו"ל שמוותרים עלינו לטובת יוון כי שם הסיכוי לחרם כלכלי נמוך יותר; התיירים שמעדיפים לנפוש במלטה כי שם יש אותו ים ואותה שמש אבל אין סכסוך אתני טריטוריאלי אלים; הרכבת התחתית שלא נסללת בתל אביב כי תקציב משרד התחבורה מתבזבז על כבישים עוקפים בגוש עציון המזרחי.

למרבה האירוניה, ספק אם מרבית המתנחלים מעוניינים בכלל להישאר במקומם. המיעוט האידיאליסטי, תושבי יצהר ותפוח, כנראה לא יעזבו מיוזמתם – אבל כמה מתושבי אריאל יוותרו על דירה דומה למה שיש להם עכשיו בראש העין? כמה מתושבי מעלה אדומים יסרבו לעבור לירושלים? סקר שנערך בין מתיישבי בקעת הירדן גילה שמרביתם ישמחו לעבור לתוך הקו הירוק – אם רק תוצע להם עבודה הולמת ודיור ראוי. זו תמצית הפרדוקס: מתנחלים לא מעטים, כמו ישראלים רבים, מבינים ששעון החול של הקולוניאליזם הישראלי הולך ואוזל, אך גם הם וגם אנחנו שבויים בידי לובי לא גדול אך חזק ונחוש שגורר אותנו להרפתקה מיותרת. במקום לתת לחרדי מעמנואל הלוואה שתאפשר לרכוש דירה בבני-ברק; במקום להציע לסטודנט מאריאל ללמוד בטכניון אם זה מה שהוא מעדיף; במקום להפנות את אחראי הממטרות במועצה האזורית שומרון להכשרה

מקצועית – אנחנו כופים עליהם להיתקע במקומם, ובאותה הזדמנות תוקעים גם את עצמנו במריבה עם כל העולם וברמת חיים נמוכה מהפוטנציאל כי הכסף הלך לשטחים.


בכל זאת, יש גם נבואת נחמה: למי שחושב שהמצב בלתי הפיך – אני מזכיר שצרפת פינתה מאלג'יריה בראשית שנות הששים לא פחות ממיליון מתנחלים צרפתים. ביהודה ושומרון גרים רק ארבע מאות אלף ישראלים. חלק מהם, שגרים בצמוד לקו הירוק, יוכלו כנראה להישאר. האחרים יצטרכו לבחור בין פיצוי סביר (נמוך מהסכומים המופרכים ששולמו בגוש קטיף) להמשך מגורים תחת שלטון הרשות הפלשתינאית. הניסיון של ה-pied noir באלג'יריה, הבריטים ברודזיה (כיום זימבבווה) והפורטוגלים באנגולה מלמד שגם מתנחלים, שנשבעו אמונים לאדמת הקולוניה, ממהרים לארוז כאשר התמריץ הכלכלי להתנחל נעלם.

הערה לסיום: המאמר עסק בהתנחלויות ולא בנוכחות של צבא ישראלי בגדה. גם אם אין מנוס מנוכחות צבאית מטעמי ביטחון לתקופת ביניים– זו לא סיבה להשאיר בשטח אפילו התנחלות אחת.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

אמיר חצרוני

פרופ' אמיר חצרוני הוא מרצה בכיר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. הדעות המפורסמות הן דעותיו האישיות בלבד

לכל הטורים של אמיר חצרוני