מעבר לים: תמונת קיץ של מלחמה

המלחמה בעזה והסולידריות הגדולה בחברה הישראלית מקרינים גם אל יהודי ארה"ב. אבל מהפכה ציונית עמוקה עוד לא מתחוללת

ד''ר עינת רמון | 22/8/2014 10:57

תגיות: צוק איתן

בקיץ האחרון הפכו האינטרנט והרשתות החברתיות את תהפוכות המאבק הקיומי של מדינת ישראל לעניין מאד אישי עבור רבים מיהודי התפוצות. רבים מיהודי ניו יורק הקיץ היו, כמותנו, צמודים למרקעים של המחשב והטלוויזיה אולי יותר מבכל מלחמה אחרת, אולי כפי שנהגו במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים (כפי שמעיד אישי שגדל במשפחה ציונית – רפורמית) אך שכחו... הקיץ היו לנו יהודי ארה"ב לשותפים באופן בלתי פוסק בדאגה האישית לחיילים (חלקם- ה"חיילים הבודדים"’ בשר מבשרם), להתפעמות מן האישיות הגדולה מן החיים של החיילים שנפלו, להזדהות עם האבל האישי של המשפחות השכולות ולהערצה כלפיהם על גדלות הנפש.

מחוברים לנעשה בארץ צילום: איי-אף-פי

חברים בבתי כנסת אורתודוקסים-מודרנים דיווחו על סערת הנפש שעברו הרבנים שלהם נוכח מבצע "צוק איתן," משום שבסבב המלחמה הזה התחדדה תחושת הקרע ביחס למנהיגותו הצוננת של נשיאם, אובמה, ביחס לישראל, ובלט המתח של היהודים סביב שאלת הנאמנות ללאום המדינה בה היהודים מתגוררים לעומת תחושת ההשתייכות המוחלטת לעם היהודי.

לתהליך זה היו שותפים ככל הנראה גם יהודים ציונים בארה"ב מתוך הקהילה הלא אורתודוקסית, גם אם חוו את המעורבות הציונית שלהם בצורה אחרת. בתי הכנסת הלא אורתודוקסים פחות מלאים בקיץ ואי לכך אולמות התפילות והדרשות בהם לא היו למרכזי הדיון הפוליטי-הזהותי כמו בתי הכנסת האורתודוקסים, אך שאלות הזהות הציונית של רוב יהודי ארה"ב הדהדו בבלוגים ובדיונים.

יהודים המזוהים עם השמאל הציוני בארה"ב החלו להגן על מהות הציונות כתנועה חילונית נוכח המתקפות הפוסט-ציוניות על עצם זכותה של מדינת ישראל להתקיים. מבחר ציטוטים מכתבי הרצל ופינסקר הובאו להדגיש את הפרגמטיות והמהות החילונית הליברלית של התנועה הציונית הפוליטית הקלאסית שעניינה היה ליישב ולהגן על העם היהודי בארץ ישראל. פרופ' זק ברייטרמן, יהודי ליברלי ומרצה ליהדות באוניברסיטה של מדינת ניו יורק בסירקיוז הביאבאתרו מגוון אמירות ממבחר כתבי ההיסטוריוגפים האמריקנים-פלסטינים, אדוארד סעיד וואליד ח'אלידי. ציטוטים אלו ממחישים את היעדר ההתייחסות הרצינית של החזון הלאומי- פלסטיני להתקיימותם של יהודים אפילו כמיעוט תרבותי חסר מדינה במזרח התיכון.

כנגד אי היכולת המזרח תיכונית והפלסטינית להכיל את היהודים והיהדות במרחב הערבי- הפלסטיני במאה השנים האחרונות, חוזרת ונשנית הפרגמטיות המוסרית של המנהיגות הפוליטית וההגות הציונית לאורך השנים. זו שהכירה מראשיתה בכך שמתקיימים במרחב הארץ ישראלי גם בני אדם וקהילות שאינם שייכים לעם היהודי ואשר יש לתת את הדעת (ואת הלב) על מסגרת הקיום האזרחית שלהם במדינת העם היהודי או במסגרת פוליטית מקבילה ונפרדת. בנוגע לפתרון השני, מבינים גם היום גם חלק מיהודי ארה"ב הליברלים שתהליכים בעולם המוסלמי הולכים ומפוגגים את האפשרות הזו למשך שנים רבות.

העיתון היהודי בניו יורק מדווח בשבוע אחד על תקיפת בני אדם שהניפו את דגל ישראל באירופה. בשבוע אחר משקף העיתון את הדאגה

מן השיבה של הסטודנטים לקמפוסים בצפון אמריקה ולהתנפלויות על הדוכנים אותם מאיישים תומכי ישראל באוניברסיטאות כמו גם על הקריאה להחרמת ישראל הנפוצה במקומות אלו, ועל ההתלבטות של הקהילה היהודית האם לתת לקולות האנטי ישראלים במה בבתי הלל - מקומות המפגש של הסטודנטים היהודים בארה"ב - אם לאו.

מאידך גיסא, הגיע לידי גם מסמך המייצג קול מוביל בעולם הפילנתרופיה היהודי הצעיר והפמיניסטי בארה"ב התובע נסיגה מיידית משטחי יהודה ושומרון, נסיגה שעניינה לחנך יהודים בארץ ישראל לאהוב לא יהודים. דברים שרואים בצורות שונות כאן נראים בצורות שונות גם שם, בקרב יהדות התפוצות, והמציאות השגרתית בעינה עומדת. גם כיום, רבים מיהודי צרפת אינם חשים שהאדמה בוערת מתחת לרגליהם ורואים בהתקפות בקיץ האחרון אפיזודה חולפת. ובקרב יהדות ארה"ב נשמעת עדיין הדעה שעדיף שיהודים לא יעלו ארצה כי מסוכן ליהודים להתיישב כולם בארץ ישראל.

הנה כי כן: מה שהיה במאתיים השנים האחרונות של היהדות ובמאה שנות ציונות עודו קיים. גם אם ניכרים כמה תהליכי שינוי בדעות ובהשקפות, טרם התרחש מהפך תודעתי חד משמעי מן הסוג שאנו הציונים מכל הגוונים מייחלים לו, ואולי טרם הגיע זמנו של מהפך כזה. המגוון בדעות, בזרמים בקרב היהדות שם וכאן נותר בעינו. על השאלה עד כמה תהליכים של תודעת האחדות יימשכו ויעצימו בעידן המחלוקת יגידו הימים שיבואו לאחר קיץ תשע"ד
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו