הפרשנות של ה"לשעברים" מסכנת אותנו
מבול הפרשנות של יוצאי מערכת הביטחון מעניק לאויב מידע רב ערך. יש לקבוע חוק צינון שימנע את הופעתם בתקשורת של מי שהיו אתמול במטכ"ל
מפקדים בכירים, שחלקם ישב עד לא מכבר בישיבות המטכ״ל, הביעו את דעתם ותרמו את הערותיהם המלומדות, לגבי מטרות המבצע, היעדים החלופות השונות, היכולות של צה״ל, ואף את נקודות החולשה הקיימות במערכת הביטחון.
במקביל ל״פטפטת״ חסרת המעצורים, אי אפשר שלא להתרשם כי ישנם גם לא מעטים מסגל הפיקוד הבכיר של צה״ל ומערכת הביטחון, שבניגוד למגמה, דווקא נמנעו מלהתראיין ולהביע חוות דעת בנושאים רגישים ומסווגים.
מול ה״שיטפון״ בראיונות, הערכות ופרשנויות, יש לשאול עד כמה מהווה תופעה זו גם חריגה של ממש המכרסמת בעקרון של חיסיון המידע. עד כמה מהווה התופעה של ״פרשנות ללא גבולות״ כשל חמור בהקשר של אבטחה וחיסיון מידע?
עוד כותרות ב-nrg:
"הממשלה לא יכולה להבטיח את בטחון תושביה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אין כוונה כמובן, לחשוד בבכירים לשעבר של מערכת הביטחון, שקיבלו החלטה מודעת להציף את התקשורת במידע חסוי. הכוונה היא לעובדה הפשוטה, בה תוך כדי הראיונות, הפרשנויות והערכות שלהם, חלקם נידב, אולי שלא מדעת, מידע רגיש לגבי מספר תחומים. למשל הערכות של מערכת הביטחון על כוחו של האויב מחד, ובמקביל הערכות לגבי היכולות של מערכת הביטחון; חלופות מפורטות לגבי האופציות לפעולה, לרבות הערכת מערכת הביטחון בדבר העדיפויות והאפשרויות לביצוע; מיפוי מפורט למדי לגבי חילוקי הדעות בדבר היעדים והדרכים להשגתם.
מעבר למידע המפורט למדי, עצם ההתייחסות של נושאי תפקידים בכירים בדימוס, שעד לא מכבר היו שותפים בכירים בהובלת מערכת הביטחון, נותן לאויב מקור מודיעין גלוי מדרגה ראשונה.
אמנם בחברה דמוקרטית מקודש עיקרון חופש המידע, ונכון להיום אין מגבלות תקנונית מפורטות על מי שרק לאחרונה פשטו את המדים, או פינו את הכיסא במוסדות הביטחון. אך כאשר האויב יודע מה הלך המחשבה של ראש אמ״ן עד לא מכבר, או מה דעתו של מפקד זרוע הים האוויר או היבשה, הוא בהחלט משתמש במידע כגורם חשוב ביותר להבהרת תמונת שדה המערכה; הוא יודע יותר טוב למה לצפות, והוא יכול להעריך טוב יותר את הסבירות לפעילות כזו או אחרת.
את הסיבה להתנהלות התקשורתית ניתן להבין: התחרות, המרדף אחרי הרייטינג והצורך לגבות ולצבוע את האייטמים בסוללות של ״מומחים״, ״ידוענים״, חלקם פוליטיקאים וחלקם מקצוענים בדימוס, ש״מתמסרים״ בקלות להגיב.
אך מה מניע את אותם מרואיינים? לעתים ״בכירים לשעבר״, שמרגישים לפתע שהם ״מחוץ לעניינים״ - הם לא מגויסים למילואים, איש לא מזעיק אותם ל״בור״ במטכ״ל – מוחמאים כאשר הם ״מוזעקים״ על ידי התקשורת, והאדרנלין שוב זורם בעורקיהם. חדי האוזן יבחינו לא אחת, כי חלק מאותם מרואיינים, מכוונים את דבריהם כאילו הם נמצאים בפורום המטה הכללי.
וזה בדיוק מה שכנראה צריך להסדיר.
מה עושות חברות כלכליות רבות עוצמה, כאשר בכירים שלהם פורשים?
ברוב המקרים הם מחתימים אותם על ״חוזה
המסקנה מ״שיטפון המידע״ הביטחוני מחייב חקיקת חוק צינון ל״פרשנים צבאיים״ שהשתחררו לא מכבר מכוחות הביטחון.
חוק שכזה יקבע מספר עקרונות וסייגים שהעיקריים שבהם קביעת זמן צינון, בו ״הבכיר הביטחוני בדימוס״ יהיה מנוע מפרשנות ביטחונית צבאית. ושבפרק זמן נתון, בכל מקרה שיוזמן בכיר (במיל') שכזה להופיע בתקשורת, תחול עליו חובת התייעצות לקבלת היתר להתראיין.
ללא קביעת סייגים ברורים ימשך שיטפון המידע, והוא יהיה בחזקת מקור מודיעין גלוי רב ערך עבור האויב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם