מזכירים לנתניהו את עצמו
ההשתלחות של ראש הממשלה בבנט, ששמר על נאמנות אך נחרד מהרתיעה ממיטוט החמאס, היא ניסיון להשכיח את מה שהוא לימד
נתניהו השמיע ביקורת חריפה על התנהלותם של השרים שיוצאים נגד מדיניות הממשלה בימים אלו וטען שהוא "מצפה מכולם להיות אחראים ולא לזרוק סיסמאות ודברים ריקים ונבובים שלא עומדים במבחן המציאות". שר הביטחון הוסיף כי על הגורמים המבקרים "להניח בצד שיקולים פוליטיים תוך כדי לחימה". האם זה המצב? האמנם דבריו של נפתלי בנט הינם סיסמאות ריקות ולא ריאליות? הלוא אלו הדברים שאמר ראש הממשלה בכבודו ובעצמו בשנת 2009 והרבה קודם לכן. מסיבת העיתונאים כולה נבעה משיקולים פוליטיים והתשובה הנוזפת של נתניהו לשאלתו של עמית סגל על מבקריו נבעה כולה משיקול פוליטי אחד גדול; כי כשיוצאים נגדו - מחלישים אותו, ואת זה הוא ממש לא רוצה. ואם תהינו לעצמנו מה עלה בגורלו של מוחמד דף, נראה שנמשיך לתהות, כי תשובה אתמול לא קיבלנו.
בפוליטיקה, שכשרוצים להקטין או לזלזל בכוונותיו של מישהו, טוענים שהוא פועל "מתוך שיקולים פוליטיים", כאילו שיקולים אלו אוטומטית מבטלים את האידיאולוגיה או את הדאגה האמיתית לביטחונה של ישראל. מתחילת מבצע 'צוק איתן' שמר נפתלי בנט על שקט; לא ביקר, לא תקף, הקפיד לעמוד לצדו של נתניהו, תמך בהחלטות וידע שבתחילת הדרך ולאורכה יש צורך להפגין חזית אחת; כוחנו היה באחדותנו ולא בכדי. אך הדרך עומדת להסתיים והתוצאה אינה רצויה. אם זה אינו הזמן להגיב, לא ברור מתי כן. אם בנט והשרים האחרים לא יגיבו עכשיו, לא תינתן להם ההזדמנות להשפיע לאחר מכן ולכך יכולות להיות השלכות לא רק עליהם [פוליטית], אלא על כל מדינת ישראל.
נתניהו טען אתמול שבעבר הקפיד לדבר פחות, אך הוא כנראה שכח שהוא כתב יותר. נתניהו שפך את משנתו התקיפה על הלוחמה בטרור בספריו ובמאמריו ולא השאיר מקום לספק לגבי כוונותיו. בספר שערך בשנות השמונים "טרור: כיצד יוכל המערב לנצח" דיבר נתניהו על האופן שבו הטרוריסטים שוברים את "כללי היסוד של מוסר ואתיקה", כאשר הם הופכים אזרחים חפים מפשע למטרות לגיטימיות ואף האשים את המערב שמתחיל לקבל את אמות המידה הללו.
נתניהו טען שהמדיניות שצריכה להיות רווחת בקרב הממשלות השונות, והיא המדיניות הנבונה היחידה, הינה סירוב להיכנע ונכונות להפעיל כוח. הוא אף מוסיף ואמר כי בשום מקרה אסור לשלול מלכתחילה תגובה צבאית
בשנות התשעים ביקר בחריפות בספרו "מקום תחת השמש" את הסכמי אוסלו כשטען שהשיחות עם אש"ף הוכיחו לארגון ולתומכיו שהטרור באמת משתלם; "השגיאה הבסיסית ביותר היא כמובן הכניעה לדרישות המדיניות של הטרוריסטים", כך כתב. ראו איך בשנת 2014 שינה הנמר את חברבורותיו, כאילו היום אנחנו לא חיים את העבר. נאה דורש ואין נאה מקיים.
אשתמש כאן במשל של נתניהו ואומר כי ההתנהלות מול החמאס צריכה להיות משולה לאדם חמוש באקדח שכבר ירה לעברך שתי יריות ויש להוציא מידיו את האקדח לפני שיירה שוב. כך ישראל צריכה להתנהל – ירו פעם אחת, בושה להם; ירו פעם שנייה ולא הגבנו כראוי – בושה לנו. נכון לעכשיו לא השגנו את התוצאה הנדרשת, לא הוצאנו את האקדח מידו של החמאס. כשנפתלי בנט אומר שיש למוטט את הארגון ולא לדון עימו – לשם הוא מכוון. באמירות אלה הוא לא מייצג רק את עצמו, אלא את רוב עם ישראל. זה העתיד של כולנו.
פעם נתניהו סבר שבטרור צריך להילחם, שאת הטרור יש למגר ולעולם לא לדון עמו, לא להתפשר ולא לשתוק. היום הוא אולי חושב אחרת. כנראה שהסיבה שנפתלי בנט "מפריע לו" היא שהוא מזכיר לו את מה שנתניהו עצמו מבקש לשכוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם