נקודת התורפה של ישראל: היישובים צמודי הגדר
מערכת הביטחון טעתה כאשר דחקה בתושבים לחזור לבתיהם, במקום לנסות לארגן פינוי מסודר לפחות של הנשים והילדים. באין מענה אל מול פצצות המרגמה, ובצל מאגרי הרקטות המידלדלים, בישראל מחכים כעת להבנות המתגבשות בין אבו-מאזן ומשעל
עוד חדשות ב-nrg:
- צה"ל חיסל את האחראי על העברת כספים בחמאס
- תושבי הצפון: "לאן נברח עכשיו? אין מקום מוגן"
- יהודה ושומרון: כבר לא פח הזבל של המדינה
בדיוק מהסיבה הזאת ראשי מערכת הביטחון באים שוב ושוב אל תושבי הנגב המערבי במטרה "לחזק את רוחם". אלא שרוחם נפלה מזמן: הרבה לפני הרוגי ופצועי הימים האחרונים ספגו תושבי היישובים סמוכי הגדר נזקים רבים ברכוש ובנפש. הם לא מפונקים, אבל הקושי הוא בלתי נסבל.
מחסום בכניסה לנחל עוז
צילום: אדי ישראל
עיקר הבעיה היא כמובן ביישובים שנמצאים במרחק של פחות משלושה קילומטרים מן הגדר המקיפה את רצועת עזה, ואשר חשופים לפיכך לירי פצצות מרגמה ולא רק לרקטות קסאם, שאותם מערכת "כיפת ברזל" יודעת על פי רוב ליירט. נגד פצצות המרגמה אין מענה יעיל, וההתראה המינימלית של 15 שניות ("צבע אדום") לא תמיד מספיקה.
במהלך הימים האחרונים מתנהלת מלחמה קשה סביב המרגמות: חיל האוויר וכוחות נוספים של צה"ל, כולל תותחים, עושים כל שביכולתם כדי לנטרל את אש המרגמות, אבל מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית כאשר צה"ל אינו פועל מהצד השני של הגדר. מצד שני, חמאס ממקד את מאמציו בירי על יישובים אלה, ובמיוחד על קיבוץ נחל-עוז, שספג את המכות הקשות ביותר עד כה.
על רקע זה מתחדדת הטעות החמורה של מערכת הביטחון: במקום לשכנע את תושבי היישובים סמוכי הגדר להישאר בבתיהם, מוטב היה לארגן להם תוכנית פינוי ממשלתית מסודרת עד יעבור זעם, אולי אפילו בקיבוצים בנגב שנמצאים מחוץ לטווח המרגמות, כדי שהילדים יוכלו להיות בקרבת ההורים שלהם, שצריכים לעבוד במשק מדי פעם.
במלחמת לבנון השנייה הגיעה מערכת הביטחון למסקנה שיש לארגן מחנות קיץ לתושבים ביישובי הספר המאוימים ביותר רק בשבוע האחרון של המלחמה, וגם זאת אחרי שהמיליארדר ארקדי גאידמק עשה זאת על חשבונו הרבה לפני כן. במקרה של "צוק איתן", הרמטכ"ל טעה באופן חמור כאשר קרא לתושבים לחזור לביתם, ב"נאום הכלניות" הבלתי נשכח בעיצומה של הפסקת אש זמנית ביותר. אבל על רקע ההסלמה האחרונה מוטב היה להפסיק את הטעות, ולארגן פינוי מסודר לפחות של הנשים והילדים.
ואם מדברים על הסלמת הירי, נראה ששני הצדדים מגבירים את עוצמת האש לקראת אמצע השבוע הזה, שבו יוכרע אם חוזרים לשיחות על הסדרה ארוכת טווח בקהיר. בישראל מצפים בתחילת השבוע להבנות בין ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן ובין ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, שבעקבותיהם אולי ייקרא אבו-מאזן לחידוש שיחות קהיר ולהפסקת אש.
אם זה לא יקרה, תידרש ישראל להכריע בין שלוש אפשרויות אחרות: מהלך מתואם מול האו"ם שיקרא להפסקת אש מטעם מועצת הביטחון (שלא בטוח שחמאס יכבד), הגברת המהלך הצבאי באמצעות חידוש הפעולה הקרקעית או המשך ההתשה, מתוך תקווה שמלאי הרקטות ברצועת עזה ייגמר בתוך כמה שבועות. רה"מ בנימין נתניהו, שדיבר ביום ראשון על האפשרות שהלחימה תימשך גם אחרי המועד של פתיחת הלימודים, הכין את הציבור בדיוק לאפשרות הזאת.
אבל האם יש סיכוי שמלאי הרקטות באמת ייגמר? קצין בכיר אמר בסוף השבוע כי בידי חמאס
לפי ההערכות, כמות הרקטות לטווחים של עד ארבעים קילומטרים עומדת כיום על אלפיים, ואילו כמות הרקטות לטווחים שמגיעים גם עד למרכז הארץ נספרת בעשרות. לאור המצור ממצרים כמות כזאת יכולה להספיק לכמה שבועות של לחימה, גם אם לוקחים בחשבון ייצור עצמי בהיקף מוגבל ברצועת עזה. למרות נתונים אלה, נמשך ירי לעבר עוטף עזה והמרכז לכל אורך הימים האחרונים.
המחסור ברקטות כבר מורגש ברצועת עזה: ככל הנראה לפחות מלאי הרקטות שמגיע עד לחדרה, חיפה וירושלים ואף מעבר לתל-אביב אזל, או שהוא עומד לאזול ממש בקרוב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם