פרשת הרפז: תמיד היו הדלפות במערכת הביטחון
הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי צפוי לעמוד לדין בגלל מידע שהעביר לעיתונאים, אבל הוא לא המציא את השיטה. כל ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה ניהלו קשרים עם פרשנים בכירים אך דווקא טוראית ענת קם שילמה את המחיר הכי כבד
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
והנה צחוק הגורל: המשטרה המליצה השבוע לפרקליט המדינה להגיש כתב אישום נגד אשכנזי עצמו בגין דברים סודיים שאמר חודשיים קודם לכן לכמה עיתונאים בנושא דומה, בניגוד להוראה מפורשת של נתניהו לשמור את הדברים בקרב שותפי סוד ספורים.
אם פרקליט המדינה יחליט לאמץ את המלצת המשטרה להגיש כתב אישום נגד אשכנזי, הוא לא רק יהיה הרמטכ״ל הראשון אי פעם שמוצא את עצמו על ספסל הנאשמים אלא גם יזכה לכבוד המפוקפק להיות ראשון הקצינים הבכירים שמוצא את עצמו תחת האשמה פלילית בהפרת אמונים הקשורה להעברת מידע אסור - בשורה אחת עם טוראית ענת קם, שישבה בכלא בגין הדלפה סיטונאית של מסמכים מלשכת אלוף פיקוד המרכז לעיתון 'הארץ'.
מבלי להיכנס לסוגיות הקשורות לחשיבות של הדלפות לצורך מילוי תפקידה הדמוקרטי של התקשורת בביקורת הממשל, כולל צה״ל, אפשר לציין שכל גופי מערכת הביטחון מחפשים במשך עשרות שנים את האיזון בין הצורך המובן להגן על מידע רגיש ובין הרצון להשפיע על דעת הקהל ולספק מידע לציבור.
כל הגופים, כולל שרי הממשלה וראשה, מקיימים שיחות רקע עם עיתונאים ומעבירים להם מידע אוף דה-רקורד, שאינו לפרסום. כולם מחזיקים מנגנוני דוברות משומנים שסוחרים במידע - אפילו שירות הביטחון הכללי, החשאי בהגדרה; אפילו המוסד, הסגור ביותר בין הגופים הביטחוניים, יודע כיצד להעביר את המסרים שלו, ונעזר לעתים בייעוץ תקשורת לא פורמלי.
אז איך קורה שכל הדמויות הבכירות מעורבות שוב ושוב בחקירות על הדלפות אסורות, שמטלטלות גופים ומערכות שלמות?
כדי להבין את הטקס הכרוך בעניין, אפשר להזכיר למשל פרשה משנת 2002, כשאז זעם הרמטכ״ל משה (בוגי) יעלון על הדלפה מתוך דיון סגור שעסק באפשרות לגרש את יאסר ערפאת, שהייתה אז על הפרק. יעלון הורה לשלוח קצינים בכירים לבדיקת פוליגרף, ואחד הקצינים, תת-אלוף דב (פופי) צדקא, ביקש להודות בהדלפה עוד לפני שהתחבר למכונת האמת. לאחר ההודאה לא עזרה לו העובדה שהוא היה חבר אישי של הרמטכ״ל, סגנו בעת שפיקד על סיירת מטכ״ל- כולל בפעולה לחיסול אבו-ג׳יהאד בשנת 1988. יעלון שלח אותו הביתה.
שנתיים לאחר מכן הורו הרמטכ"ל יעלון ומפקד פיקוד הדרום אלוף דן הראל על בדיקת פוליגרף כדי לבדוק מי הדליף מידע על מחלוקת בין צמרת צה״ל ובין ראש הממשלה אריאל שרון, שהייתה קשורה למבצע שהתנהל אז ברצועת עזה. מי ששילם את המחיר הפעם היה מפקד אוגדת עזה תא״ל שמואל זכאי, שבבדיקה התגלה שהוא דובר שקר. לא עזרה לזכאי העובדה שהעיתונאי התקשר ליעלון בעצמו ואמר שמפקד האוגדה לא היה המקור שלו.
אחרי מלחמת לבנון השנייה עסקו עשרות מקציני צה״ל בהדלפות סיטוניות של מידע על אירועי המלחמה הכושלת. רא״ל גבי אשכנזי, יורשו של הרמטכ"ל המתפטר דן חלוץ, הורה לחקור את פלטי שיחות הטלפון של כל הקצינים הבכירים ולסמן את כל אלה שדיברו עם עיתונאים. האימה עשתה את שלה.
גם במוסד אירעה פרשה מביכה שהביאה להדחה, והטילה אימה בקרב הבכירים. בשנת 2007 החליט ה״ראש״ דאז, מאיר דגן, להדיח את סגנו נפתלי גרנות בגין שיחה עם עיתונאי. היו מי שחשבו שדגן ביקש משב״כ לערוך חקירה יזומה בתוך המוסד כדי לגלות מקור לדליפה, אבל האמת היא שהפרשה התגלתה במקרה במסגרת חקירה אחרת של שב"כ. כך או כך, לעובדה שסגן ראש המוסד סיים את תפקידו מהיום למחר הייתה השפעה מהממת.
אבל ההדלפות לא פסקו: בשנת 2009 נשלח אל״מ הארי קסלסי, עוזר המזכיר הצבאי, לשבעה ימי מחבוש בהוראת סגן הרמטכ״ל דן הראל. גזר הדין המשמעתי ניתן בתום חקירה על הדלפה בהובלת הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, אמיר קין.
חקירת אשכנזי, שהגיעה השבוע לסיומה, עסקה באינספור חשדות, כולל חשד שהופרך ל"פוטש" של ממש נגד שר הביטחון. אבל סוגיית ההדלפה מימי המאבק ההוא היא אחת המרכזיות בהמלצה להגיש כתב אישום נגד הרמטכ"ל לשעבר.
שתי הדלפות מיוחסות לאשכנזי: האחת היא הדלפה לעיתונאי מוכר בנושא הדיונים שנערכו בסוגיית התקיפה באיראן, והאחרת היא דברים שאמר אשכנזי בשיחה עם מספר מצומצם של כתבים צבאיים שבה סיפר להם על פעילות מבצעית שהייתה אמורה להיערך בעתיד.
החשד נגד אשכנזי היה שהוא עבר על כללי שותפי סוד (שו״ס). מנגד, הוא טען שפרשנים צבאיים חשופים כבר שנים למידע סודי ולא עושים בו שום שימוש בתקשורת. היועץ המשפטי יהודה וינשטיין אמר השבוע בכנס משפטנים שייקח בחשבון את כללי החיסיון העיתונאי הנהוגים בבואו להכריע בסוגיה הספציפית הזו. עם זאת, נגד אשכנזי יש חשדות גם בהפרת אמונים, וההדלפות אמנם עומדות במרכז ההאשמות אך אינן כל הסיפור.
האם החקירות ובדיקות האמת עוצרות את ההדלפות, או לפחות מסדירות את האופן שבו מועבר מידע רגיש לידיעת עיתונאים בכלי תקשורת מרכזיים? בהחלט לא. ראש האגף הממונה על הביטחון במערכת הביטחון אמיר קין נחקר בעצמו בפרשת ההדלפה של אשכנזי בחשד שגילה לרמטכ"ל לשעבר שחוקרים אותו, אך אין המלצה להעמיד גם אותו לדין. המשטרה מסתפקת בלקרוא אותו לסדר.
לפני כשלוש שנים חווה ראש המועצה לביטחון לאומי באותה תקופה, פרופ' עוזי ארד, השפלה מהממת: הוא הובל מכבש המטוס בשובו משיחות רגישות בארה״ב היישר אל חדר צדדי בנתב״ג, שבו המתין לו ראש אגף החקירות בשב״כ. זה הודיע לארד כי הוא שולל את הסיווג הביטחוני שלו בגין הדלפות. בדיעבד הוחזר הסיווג לארד ושמו טוהר.
אך מה עם שר הביטחון יעלון, שנחשב ללוחם ללא חת בהדלפות? באחרונה הוא דרש להשעות את ח"כ עמר בר-לב, חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שסיפר דברים שנידונו מאחורי דלתיים סגורות. עם זאת, הוא עצמו מתדרך עיתונאים בשיחות רקע באופן קבוע, כפי שהתברר בחשיפתו של העיתונאי שמעון שיפר לגבי דברים שאמר לו השר נגד מזכיר המדינה, ג׳ון קרי, בשיחה שהייתה אמורה להיות סגורה.
ומה לגבי ראש הארגון הסודי ביותר, המוסד, תמיר פרדו? הוא עצמו, לפני שמונה לתפקידו, היה הנהג שהוביל את מסמך הרפז לערוץ 2, ו״החליק״ רק לפני שבועיים כאשר אמר דברים שנחשבים מסווגים בפני פורום של הון-שלטון שנערך ברמת-השרון – כלומר, מפגש חברים אזרחי לחלוטין.
לפני סיום, הנה פרט מפתיע וחשוב שקשור ל'צוק איתן' ודווקא לא הודלף עד עכשיו. מתברר שבמהלך הימים הראשונים של הלחימה היה תומך מפתיע לפעולה הקרקעית העמוקה ברצועת עזה: לא אחר מאשר הרמטכ״ל, רא״ל בני גנץ. יתרה מכך, הממשלה לא ידעה על תמיכתו בכניסה הקרקעית המשמעותית.
במהלך הערכות המצב במטה הכללי תמך גנץ באחת התוכניות שהוכנו מראש ללחימה בעזה. הייתה זו האפשרות שבמסגרתה צה״ל ישתלט על שטחים
אף שזו הייתה עמדת הרמטכ״ל בשלבים הראשונים בלחימה לפי דברים שאמר בפורום הצבאי, לממשלה הציג הרמטכ״ל קשת רחבה של אפשרויות פעולה, כולל הצעת אלוף פיקוד הדרום להסתפק בפעולה בעומק מוגבל שתטפל במנהרות ההתקפיות בלבד.
לימים מתחו שרים ביקורת נוקבת על תוכניות "לא התקפיות" שהציג צה״ל, וביקורת אישית הופנתה לרמטכ״ל. גם בצה״ל עצמו יש לא מעט קצינים בכירים שחושבים שהיה צורך להפעיל לחץ כבד יותר בעזה בשלבי הלחימה הראשונים, בניסיון לקצר את משך המערכה. בין השאר הוצע להפציץ את הבניינים רבי הקומות שהושמדו רק לקראת הפסקת האש, בשבוע האחרון, אחרי כמעט חודשיים של לחימה.
בהתייחס לדברים האלה אמר מקור צבאי כי נבחנו בצה״ל ובממשלה כמה אפשרויות, והמהלך של כיבוש הרצועה היה רק אחת מהאפשרויות האלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם