בעולם בלי אמת, השקר משגשג

הספרים של טוביה טננבוים ובן-דרור ימיני חושפים עולם אנטי-ישראלי הבז לעובדות ומשקר במצח נחושה. על ידע ועל כבוד לעובדות צריך להתעקש לפני כל שיח

אשר כהן | 9/9/2014 7:32

תגיות: שמאל קיצוני

שבועות האחרונים יצאו לאור שני ספרים חשובים, 'תעשיית השקרים' של בן דרור ימיני ו'תפוס ת'יהודי' של טוביה טננבום. במקביל פרסם משרד החינוך מסמך רשמי המפרט קווים מנחים למורים בסוגיה הרגישה והמורכבת של גבולות השיח בכיתה. מה הקשר בין הדברים?

התבוננות על הוויכוח שהתנהל בשנה האחרונה בנושא גבולות השיח, במיוחד לאחר פרשת המורה אדם ורטה, מגלה שרובו המכריע התנהל סביב השאלות: האם בכלל כדאי וראוי לעסוק בשאלות שנויות במחלוקת? על מה מותר ועל מה אסור לדבר? כיצד יש לנהל את השיח בסוגיות רגישות? האם בכלל ובאיזו דרך ראוי שהמורה יביע את דעתו? וכיוצא באלה שאלות חשובות.

לעומת זאת, כמעט כלום לא נאמר על התנאי המוקדם והחיוני לעצם ניהולו של כל שיח. זהו תנאי שבלעדיו כל שיח הופך לאירוע שלא רק שהוא חסר כל תועלת לתלמידים, אלא גם לאירוע אנטי-חינוכי ואנטי-לימודי במהותו: תשתית הידע. ובתשתית הידע טמון הקשר בין סוגית גבולות השיח לבין שני הספרים המדוברים.

הפוסטמודרניזם בגרסתו הקיצונית למעשה לא מכיר בקיומם של ידע, מידע ועובדות השונים ועומדים בהנגדה לעמדות, דעות וסברות. היה זה אילן פפה, ההיסטוריון שניתן לכתוב כמה עבודות דוקטורט רק על הטעויות וההטעיות העובדתיות שלו, שאמר כך: "אין היסטוריה" במובן של אירועים כאלה ואחרים שאכן קרו, "אלא רק היסטוריונים", היינו כותבי היסטוריה בעלי אינטרסים ונקודות מבט סובייקטיביות בלבד.

הרלטביזם הקיצוני הופך כל דבר, גם עובדה ברורה לעין כל, ליחסי ותלוי לחלוטין בהקשר מסוים מאוד ובנקודת המבט הסובייקטיבית. אחת התוצאות ההרסניות של גישות אלו היא הפיכת השקרים לאמיתות ולהיפך, הפיכת אמיתות לשקרים. הכול הפך לנרטיב, כאילו אין עוד עובדות יסוד, היינו אמת עובדתית שאליה לכל הפחות יש לחתור. במקום לחתור אל האמת, חותרים תחת האמת.

אחת הנקודות

החשובות במסמך השיח היא ההנחיה שכל שיח בכיתה ייפתח בהנחת תשתית ידע עובדתית בסוגיה שעליה עומדים לדון בכיתה. מבחינה חינוכית ולימודית, עוד בטרם יוצאים לדרך של הצגת העמדות השונות בוויכוח מסוים, יש לעשות את הכול כדי להקדים לדיון את מירב הידע הרלוונטי. יש בכך היבט חינוכי מובהק שתכליתו להפנים בתלמידים את החשיבות לאסוף ידע ומידע אמינים ומדויקים ככל שניתן כתנאי מוקדם לא רק לשיח בנושא, אלא גם לעיצוב עמדה אישית בסוגיה.

אחד המכנים המשותפים של שני הספרים האמורים, 'תעשיית השקרים' ו'תפוס ת'יהודי', הוא חשיפת תופעה מדהימה בהיקפה של התעלמות מהעובדות, מהמציאות ומהאמת במאבק נגד ישראל. במקרים הטובים יחסית, מדובר באנשים תמימים המגלים בורות בנושא ובתוך כך מנוצלים על ידי גורמים שונים לגיוס תמיכה על בסיס שקרים ברמות ובהיקפים שונים. במקרים הגרועים יותר מדובר בשקרים מאורגנים, כאלה שנושאיהם מודעים לשקר אולם משתמשים בו כדי להשיג את מטרתם.

מעניין לציין שאף שהספרים מבקרים קשות את השמאל הרדיקלי, שני מחברי הספרים שצוינו לעיל, בן-דרור ימיני וטוביה טננבום, אינם מזוהים כאנשי ימין דווקא. לתשתית הידע, לעובדות ולמציאות אין, ולא צריך להיות, שום קשר לעמדות ולדעות כאלו ואחרות. על גבולות השיח בכיתות ועל הפרשנויות האפשריות לגבולות אלה עוד יתנהלו בוודאי וויכוחים לא מעטים והם לגיטימיים בהחלט. לעומת זאת, לא ראוי לנהל איזשהו שיח ללא תשתית עובדתית, ובלתי לגיטימי שעיוות המציאות ושקרים יהיו חלק מגבולות השיח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו