ללמוד מברל: קשה לקבץ גלויות
ברל האמין שיש לנו אתגר להיות "כלליים", ולהתייחס למי שמחוץ לתנועת הפועלים. הוא הבין הרבה לפנינו כמה קשה לאחד כאן עם
מה שמאפיין את עידן המגזריות ה"רב תרבותית," בדורנו הוא שבשבט אחד, בהר הזיתים, יציינו את יום מותו ושמחת חייו של הרב קוק בג' אלול, ובשבט אחר את יום מותו ושמחת חייו של ברל בכנרת. מן המעטים שזוכרים ומזכירים את שני אישי המופת, אנשי העלייה השנייה הללו, בכל זאת נעדר הדגש ששניהם, הרב קוק וברל, מייצגים היבטים דומים של מפעל קיבוץ הגלויות של הדור ההוא.
גם בדורם התקשו רוב היהודים השבים לארצם "כבני ציביליזציות שונות," בלשונו של ברל, לקיים את הערך של "קיבוץ גלויות."
מדברי ברל השתמע כי "זהו ערך גדול ויקר, ועם זה אחד הערכים הקשים ביותר, שאיננו מסוגלים כלל לקיים אותו בנאמנות. קל מאד לומר: קיבוץ גלויות, וקשה לקיים אותו בחיים באמת ובלב שלם. קשה מאד להתגבר על ה"מעמדיות" של מזרח או של מערב, על הביטול של "אשכנזים" ל"פרנקים" (ספרדים), על היחס ל"יקים" או ל"גליצאים", ועוד ועוד. איזה ציוני איננו נאמן על רעיון קיבוץ גלויות? ואף על פי כן, אף מעט מאד כוחות ציבוריים פועלים משהו במגמה זו, ורבים מאתנו נוהגים למעשה בדרך הפוכה." את הדברים הללו אמר בנאומו בוועידה הרביעית של הנוער העובד בסוכות תש"ב (1942).
לשמור על הבדלים
ברל היה מנהיג והוגה ענק משום שכמו הרב קוק וכמו א"ד גורדון ועוד רבים מבני העלייה השנייה, הוא היה יותר ממנהיג פועלים, מקים של ההסתדרות, קופת חולים כללית, בנק הפועלים שנועד בזמנו להגן כלכלית על הפועלים, מייסד של הוצאת ספרים "עם עובד" ומפעלים מוסדיים-חברתיים שנועדו כולם לתת גב רוחני וחומרי לאלו שחיים על עמל כפיהם והפרוטה אינה מצויה בכיסם. מתוך הבנה שאנו חיים "על פי תהום מבחינה עולמית ויהודית" שאלת המעמד הייתה לשיטתו חלק משאלת בניית העם היהודי בארצו. הוא סלד מהתנשאות של מחנה זה או אחר ושאף ל"כלליות," מושג קרוב מאד ל"ממלכתיות" שפיתח מאוחר יותר תלמידו-חברו, דוד בן גוריון.
ה"כלליות" סתרה בעיניו את המושגים המופרכים והכיתתים של "הכרה מעמדית." הוא שב ושאל ללא הרף: "מדוע לא גידלה התנועה החלוצית, שהיא, לכאורה, תנועה עממית בכל מהותה, אנשי-עם במובן זה, שיראו את האדם הקרוב לא רק במי שלבוש כמותם ונוהג כמותם ובן-גיל שלהם, כי אם גם בסתם בני- אדם עמלים ורשים וטעונים רחמים ואהבה ועזרת-אחים." הוא כאב גם את עובדת אי השתייכותם של הבית"רים - אנשי הימין הציוני - ושל "הפועל המזרחי" - הציונות הדתית - להסתדרות העובדים הכללית, זו שנועדה לשרת את כולם.
ואולם, ברל
את הדברים הללו כדאי להזכיר היום לתשומת ליבם של המבקשים לבטל למעשה את החינוך הממלכתי- דתי (ולהכפיפו לחינוך ה"משלב"), לכפות לימודי ליבה בדרך בלתי רגישה על החרדים, ולבטל בתי ספר ייחודיים שונים (דמוקרטים, אנתרופוסופים) בשם ה"שוויון" והאחדות. מי שיתעלם מן ההבדלים בענייני דת ומסורת "באמתלה של איחוד," עשוי להמיט עלינו, לדבריו, פירודים חמורים.
ברל הבין שקשה מאד להתגבר על הבדלי עדות ואורח- חיים. [...] אך הציע "לא להתייאש וגם לא להפליג בויכוחים." אלא "להכיר בעובדה המצערת כי הדרך להגשמת הכלליות איננה קצרה כאשר חפצנו." [...] בשעה שאנו מגלים את הרעיון או מכריזים עליו נדמה לנו שהוא קרוב מאד, [...] אבל אתה הולך והולך, וכפעם בפעם מתברר כי עוד לפניך כברת- דרך. " עדיין, שבעים שנה לאחר מותו, ה"כלליות"- האחדות בעם טרם הושגה. דבריו מלמדים אותנו להכיר בטוב שכבר התרחש- הקמת המדינה, התבססותה, העליות הגדולות ובכך שלפנינו עוד "כברת- דרך"...
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם