חוק השבת: זו לא שאלה של הלכה
מבחינת ההלכה אין כל היתר לפתוח בתי קפה וקולנוע, אך מטרת החוק היא רשות הרבים יהודית. כאן יש סדרי עדיפויות, שהסטטוס קוו מתעלם מהם
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- משטרת ישראל: יותר מעצרים, לא תמיד חוקיים
- חגיגאגא: המסיבה הכי גדולה שידע פארק הירקון
את נוסח הצעת החוק של שטרן וקלדרון לא ראיתי, כך שאינני יכול להתייחס אליה. ייתכן שהיא דומה להצעה שהעלו בזמנו הרב יעקב מדן ופרופ' רות גביזון. אך אני רוצה להתייחס לאי-הבנה בסיסית שמשתמעת מדבריו של סגל. הוא ודאי צודק בכל הנוגע להלכה היהודית: היא אינה מבדילה בין מרכול לבין תיאטרון. אך ההלכה גם אינה מבדילה בין הדלקת קופה רושמת לבין הפעלת טלוויזיה. האם אפשר להבין מכך שסגל היה רוצה חוק שיאסור על ישראלים להפעיל בשבת טלוויזיה בביתם? או שיאסור לפחות פעולה חמורה הרבה יותר, מכמה בחינות – לעשן סיגריה?
ברור שלא. אינני מכיר דתי אחד שהיה רוצה לנסות לכפות על חבריו החילונים שמירת שבת כהלכתה במרחב הפרטי שלהם. אז מה ההבדל? נהלי השבת במדינת ישראל אינם מתיימרים לכפות על מישהו אורח חיים דתי; הם דואגים לדמותה של הפרהסיה שלנו. הם שואפים שהרחוב הישראלי ייראה אחרת בשבת, כפי שהוא נראה אחרת ביום הכיפורים, ביום הזיכרון או במועדים חשובים אחרים.
אם אנו תומכים בהצעת חוק שאינה אוסרת כל חילול שבת באשר הוא, אין פירושו של דבר שאנחנו נותנים את הסכמתנו לחילול כזה (כפי שכיום איננו נותנים הסכמה כלשהי לעישון סיגריות בשבת). החוק אינו מתיימר כלל לעסוק בשבת ההלכתית, ואינו נוקט כל עמדה ביחס אליה. הוא מטפל אך ורק בדמותה של רשות הרבים. וגם בנוגע לרשות הרבים, מה שהחוק איננו אוסר – אין פירושו שכולנו מעודדים. פירושו של דבר שהתחום הזה נשאר למצפונו של כל יחיד; כפי שחוקי המדינה אינם אוכפים את יתר כללי ההלכה.
כאשר הדיון מתמקד בדמותו של הרחוב, בהחלט יש מקום לשקול שיקולים שאינם הלכתיים צרופים. ואפילו מתבקש להתחשב בשיקולים כאלו. למשל: האם אכן דחוף לנו להילחם בתחבורה ציבורית בשבת, בזמן שעשרות קניוני-ענק פתוחים בשבת? האם סדר היום השבּתי לא דורש קודם כל להתייחס אליהם? הנביאים נלחמו בעיקר כנגד מסחר בשבת, וכנראה זו הייתה בעיניהם הפגיעה החמורה ביותר בדמותה (למשל, נחמיה י"ג. ועיין גם: עמוס ח').
תרבות
כמובן, גם ענפים שאינם מסחר עלולים לדחוק באלפי עובדים לעבוד בשבת; וחיוני שכל הצעת חוק בנושא השבת תדאג קודם כל לעובדים הללו, שבכל ענפי המשק.
הסטטוס קוו הוא הקפאה חסרת היגיון של המצב שהיה לפני שבעים שנה, על סמך מכתב מעורפל משנת 1947. אז לא היו קניונים על אם הדרך. למעשה, הסטטוס קוו מתכרסם כל הזמן, כי הציבור החילוני מפתח נוגדנים כנגד מה שנראה לו כפייה בלתי מוצדקת. התוצאה היא כיפוף ידיים מתמשך, שכולם מתוסכלים ממנו. אך חילונים רבים יהיו נכונים להסדיר מחדש את דמותה של השבת בפרהסיה הישראלית, מתוך רצון – שגם רבים מהם שותפים לו – שהרחוב ייראה אחרת ביום המיוחד הזה. שיח כזה ישחרר אותנו ממשחק סכום אפס בין דתיים לחילוניים, ויביא אותנו למקום שכולנו יכולים להרוויח בו. הרחוב הישראלי לא יתנהל לפי השבת ההלכתית (והרי גם היום איננו מתנהל כך), אך ישקף שבת יהודית-ישראלית. לא הייתי מזלזל בזה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם