בשטח, אין ביטחון לאזרחי ישראל
אם זו לא אינתיפאדה, זו מינתיפאדה: ישראלים חשופים כבר חודשים לאיום יומיומי, עם תקציב בטחון מוגדל או בלעדיו
נקודת האל-חזור היא מחסום המנהרות, מעין קו גבול בין ירושלים וגוש עציון. מדי פעם שומעים על תקריות שונות: יידוי בקבוקי תבערה על אוטובוסים, יידוי אבנים, ירי. ככל שמדרימים, צריך כנראה יותר חיילים. אחרי צומת הגוש המצב גרוע עוד יותר: יש עמדות תצפית וחיילים, אך צה"ל לא תמיד מצליח למנוע כל התפרצות.
סמך לחלחול זרקו על האוטובוס הממוגן אבן. הפגיעה הזכירה במשהו יירוט של כיפת ברזל. בום מעומעם שכזה. הוא הותיר סימן על החלון, אך לא הרבה מעבר לכך. יום מאוחר יותר, בליל מוצאי שבת, אני עושה את הדרך הקבועה חזרה למרכז. בום נשמע לפתע. משהו מתגלגל בתוך האוטובוס. האם אבן נכנסה? הנהג מדליק אורות, סורקים את האוטובוס ואת החלונות. האם משהו חדר פנימה? האם זה אפשרי? נראה שלא. האוזניים מטעות.
התקריות האלו, שעטפו את הביקור השבועי בבית, הן רק חלק מהמינתיפאדה (מיני-אינתיפאדה) שמתרחשת מדי יום מעבר לקו הירוק בשנה האחרונה. מיני-אינתיפאדה. מדובר במאבק 'עממי' שמזכיר את האינתיפאדה הראשונה בדרכו. הערבים מיידים אבנים ובקבוקי תבערה לעבר אזרחים ישראלים, מנסים לדקור חיילים במחסומים.
מאז הספקנו
לפני כמה חודשים הנושא עלה לסדר היום והצבא הידק את החגורה מעט. תקריות חוזרות ונשנות של זריקת אבנים, יידוי בקבוקי תבערה, ירי ופיגועי דריסה העלו את החשד שאינתיפאדה שלישית מתקרבת. אך ממשרד הביטחון יצאה הבשורה כי ה'תקריות' הללו אינן חלק ממאבק כולל, אלא החלטות של אנשים פרטיים. ממש יזמות ושוק חופשי.
אז כן, החיים חשובים יותר מאיכותם, כפי שאומר ראש הממשלה. וכן, על גבולותינו נמצאים חמאס, חיזבאללה, ג'בהת אל-נוסרה, אל-קאעידה, הג'יהאד האיסלמי ודעאש (סליחה אם שכחתי מישהו), אבל איכשהו, עם כל התקציב הגדול והמאמצים, אין תחושת ביטחון. אם מישהו מבקש להעלות את תקציב הביטחון, ראוי שהוא יוכל לספק אותו. כי לפני הרווחה, לפני התעסוקה, לפני הכלכלה, לפני החינוך, לפני הכל – תפקידה של המדינה הוא לספק ביטחון. כרגע היא לא מספקת אותו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם