הגיע הזמן לסגור את "דואר ישראל"
בעידן שלנו חברה ממשלתית כמו 'דואר ישראל' היא יותר מתכון לשחיתות ולחוסר יעילות מאשר שירות ציבורי נצרך. השוק הפרטי יכול להחליף את הדואר, אם רק יתנו לו
על פי דו"ח של מבקר המדינה משנת 2013, הפסידה "דואר ישראל" כ-32.7 מיליון ש"ח במחצית הראשונה של שנת 2012, ונכון ליוני אותה שנה, עמד גירעונה בהון החוזר על 386 מיליון ש"ח. בנוסף, על פי תחזיות החברה שנבדקו ואושרו דאז על ידי משרד האוצר, עלה כי ללא יישום מהיר של תכנית התייעלות, צפויות יתרות המזומנים של החברה בשנת 2016 לעמוד על יתרה שלילית בסך 69 מיליון ש"ח.
לזאת יש להוסיף כי באוגוסט 2013 הורידה חברת "מדרוג" את דירוג החוב לאג"ח של חברת הדואר הממשלתית מ-A2 לA3-. מדובר בהורדה שלישית במספר מאז הנפקת החברה, בצעד שהוביל להעלאת הריבית שזו משלמת למחזיקים.
אחת הסיבות למצבה של "דואר ישראל" היא ההתנהלות הבלתי-מקצועית והרוח הפרוטקציוניסטית השוררת ברוב החברות הממשלתיות. למרות מצבו הכספי הבעייתי, אישר בשנת 2011 דירקטוריון הדואר תוספות שכר בהיקף של כ-150 מיליון ש"ח לעובדים. אישור תוספת השכר ניתן אף שזמן קצר קודם לכן פנה מנכ"ל חברת הדואר לשרי האוצר והתקשורת והתריע כי נשקפת סכנה לאיתנות החברה. כמו-כן, למרות מצבה הכלכלי המחמיר, הגדילה הנהלת הדואר גם את מצבת העובדים של הארגון ב-200 משרות בשנים 2008-2012 - צעד שהוביל לתוספת הוצאה של עשרות מיליוני שקלים בשנה.
בעיה נוספת מצויה ברגולציה הכבדה והחונקת של מדינת ישראל. חברת הדואר, המתמודדת בשנים האחרונות עם תחרות בחלק ממגזרי פעילותה, מתקשה להתנהל ולהגיב באופן יעיל כתוצאה מריבוי הרגולטורים המפקחים עליה, הכוללים גם את רשות ההגבלים, בנק ישראל, רשות החברות ואגפים שונים באוצר. העובדה שכל שינוי טוען אישור מקדמי של כל הרגולטורים פוגעת באופן ניכר ביכולת של החברה להגיב לשינויים בשוק. פיקוח הדוק זה אף יוצר חשד למינוי מקורבים, כדוגמת מינויו האחרון של חזי צאיג לתפקיד יו"ר דירקטוריון החברה, המיודד עם שר התקשורת, גלעד ארדן.
סיבה שלישית לחוסר יעילותה של "דואר ישראל" היא השינוי הטכנולוגי והעסקי המייתר חלק ניכר מפעילויות החברה. מהפקס, דרך הדואר האלקטרוני, חברות השיגור ומהפכת הסלולר – כל אלה הופכים את הדואר לכמעט מיותר.
בעצם, בעידן המודרני אין כבר מקום לגוף ארכאי ומגושם כמו "דואר ישראל", אשר חלק ניכר מעיסוקיו הוא חלוקת ג'ובים וכיבודים למקורבים וקבוצות אינטרסים. הנשמה מלאכותית לא תעזור ורק תגרור את הזמן עד למשבר הבא. המדינה חייבת להסיר מעליה את הנטל ולתת לשוק החופשי לפעול, כפי שהוא יודע והוכיח את עצמו עד כה.
אכן, במדינות רבות
פתרון בדמות הפרטה אינו סביר במקרה זה. גם בשל העובדה שחברת "דואר ישראל" נמצאת במצב אנוש ועומדת בפני חדלות פירעון, כאשר חובותיה רבים מנשוא וגם מכיוון שישנן חברות פרטיות, אשר עושות את העבודה על הצד הטוב ביותר. הפרטה, מצידה, עלולה להבטיח בלעדיות מסוימת בשוק, או פרוטקציוניזם לבעלים, אשר לבטח יבקש ערבויות בכדי לקחת על עצמו את הסיכון.
אשר על כן, על המדינה לאפשר כניסה של חברות דיוור פרטיות למרכזי חלוקה בערים, כך שאלו יוכלו לעבוד בעוד יישובים ושכונות (כיום חברות מתחרות לא מקבלות מהדואר מפתח כניסה למרכזי חלוקה). בשלב השני, עליה לסגור את שערי "דואר ישראל" ולהפריט את חברת הבת, "בנק הדואר", על מנת להכניס תחרות נוספת מול הבנקים הקיימים ולהקים אלטרנטיבה עבור אזרחי ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם