הדרך האמיתית אל הטבעונות

ההתמקדות בצערם של בעלי החיים מהווה תחליף, אצל אנשים רבים, לצער על בני אנוש. אולם דרך זו פסולה ומזיקה גם לבעלי החיים עצמם

אסף גולן | 22/9/2014 11:38

תגיות: טבעונות,צמחונות

שתי אופנות מודרניות החלו לצבור בשנים האחרונות אוהדים רבים בישראל. הכוונה כמובן לצמחונות ולטבעונות. ביסוד הגישות האלו עומד הרצון האנושי הבסיסי להיטיב עם העולם דרך ההימנעות מאכילת בעלי חיים, ברמה כזו או אחרת. אלא שבשני המקרים מדובר בהשקעת אנרגיה טובה רבה לשווא. אפילו הטבעונות הקיצונית ביותר לא תמנע את היכחדותם של מינים רבים על פני כדור הארץ, זאת בגלל ההתנהלות גסת הרוח והבזבזנית שלנו בכל הנוגע למשאבי הטבע של הכדור. גרוע מכך, במקרה של הפסקת אכילת הבשר לגמרי, ייכחדו מהעולם רוב בהמות הבית, כיון שלא תהיה בהם יותר תועלת. במילים אחרות, ההפסקה של אכילת פרות לא תיטב עם המין הזה אלא רק תגרום להיכחדותן גם כן.

פעילים בהפגנה בתל אביב למען בעלי חיים צילום: אריק סולטן

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- צה"ל: בנוהל "חניבעל" ברפיח נהרגו 41 פלסטינים
- אוסטרליה: ראש הממשלה מבטיח כלא ללוחמי ג'יהאד

מעבר לעובדה האבסורדית שצוינה לעיל, האהבה לבעלי החיים לא עושה את הדוגלים בה, בחלק לא מבוטל של המקרים, לאוהבי אדם. ניתן לא לאכול בעלי חיים ולהיות במקביל אדם אלים או כזה שלא יסייע לעני בצרתו. הסיבה לכך קשורה בקושי הבסיסי שלנו לגלות חמלה דווקא לאלו שדומים לנו יותר. קל בהרבה לרחם על כלב עזוב או עגל רך בשנים מאשר על בן אדם. באינטראקציה עם בני אדם אנו נמצאים בעימות מובנה עם תודעה אחרת שמאתגרת אותנו ברמה אינטלקטואלית וקיומית שאף בעל חיים לעולם לא יעשה. זו הסיבה מדוע ישנן מלחמות רק בין עמים ולא בין האנושות למינים אחרים של בעלי חיים.

אמת פשוטה זו

חייבת להיאמר בערב ראש השנה בו התפרסם כי משפחות רבות בארץ חסרות מוצרים בסיסים לחג. החוסר הזה לא מצטלם באופן פוטוגני כל כך כמו המצעד למען בעלי החיים, שנערך שלשום בתל אביב, אולם הוא כואב בעוצמה רבה יותר לכל מי שיש לו לב אדם בחזהו. לכן מצופה שכל הצועדים במצעד, כ4000 איש, וכל תומכיהם ינתבו את האנרגיה הרבה שלהם לא רק למען בעלי החיים אלא קודם כל ובעיקר למען בני עמם שלא פעם רעבים ללחם או חסרים תרופות יסוד בחג.

נקודה זו מתעצמת יותר עם כניסת שנת השמיטה. השמיטה אינה רק שמיטת עבודת האדמה בשדה, אלא היא זמן שבו האדם עצמו מושם במרכז כשהחברה כולה מתגייסת לעזור ולתמוך בחלשים שבה. ההתגייסות הזו, שמצריכה משאבים נפשיים וכלכליים רבים, היא הדרך שבה אנו מנתבים בצורה נכונה את רגשות החמלה שבנו והיא מה שתבנה בנפש בסופו של דבר מעמד ממשי של יחס ראוי גם לבעלי החיים. שהרי מי שמרחם על בני האדם באמת, עם כל הקשיים שבכך, יוכל בקלות כבר לרחם על כל היקום כולו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו