קסמו של דעא"ש: חשבון נפש מערבי

ההומניזם המערבי התרוקן לכדי חזון דל של 'אל תפגע בזולת', בצירוף של שעבוד לכסף. על הרקבון הזה צומחת המשיכה לאיסלאם הרצחני

יאיר שלג | 21/9/2014 11:13

תגיות: דאעש

הנה חידה אקטואלית שצריכה להעסיק אותנו מאוד: מה סוד קסמה האפל של תנועת 'המדינה האסלאמית' ("דאע"ש), זו המבטיחה ח'ליפות איסלאמית ברחבי העולם? לכאורה, קל יחסית להבין מדוע היא קוסמת לבני העולם הערבי המנוון, ששליטיו מושחתים וההווה שלו אבוד ממילא. קל להלהיב את מי שמצבו הנוכחי קשה בעתיד אוטופי מזהיר, אפילו יהיה אפל מבחינה מוסרית. אבל החידה המרתקת במיוחד היא מה סוד קסמה של 'המדינה האסלאמית' על מוסלמים, ואף על מתאסלמים חדשים, שגדלו על תרבות המערב ומנעמיה.

קל מדי לפטור את השאלה הזו בסיבות סוציולוגיות מהסוג המדבר על מהגרים (ובני מהגרים) מוסלמים שלא מוצאים את מקומם בתרבויות אליהן הגיעו. ההסבר מן הסתם נכון, אבל הוא אינו מסביר את תופעת ההתאסלמות של צעירים אירופים שודאי יכלו להשתלב בתרבות המערבית. נראה אפוא שמתגלה כאן עוד נדבך של הבעיה הגדולה של התרבות המערבית הנוכחית: הריקנות שלה.

האידיאלים ההומניסטיים הגדולים העוסקים בכבוד האדם, אידיאלים פוזיטיביים שיש בהם גם חיוב למצוות עשה ואל תעשה, הומרו בעשורים האחרונים לחזון ליברלי דל, שכל תביעתו מהאדם היא שלא לפגוע בזולת. זו תפישה שיכולה להיחשב כתנאי הכרחי המאפשר חיים, אבל היא בוודאי לא תנאי מספיק לחיים שיש בהם תחושת תוכן ומשמעות.

יתר על כן: הפרידה של התפישה הליברלית מהחזון ההומניסטי הגדול שהוליד אותה הביאה לכמה רעות חולות ספציפיות, הפוגעות אנושות בכבוד האדם: אדישות גבוהה למדי לפערים כלכליים-חברתיים (זו הרי משמעותה של 'כלכלה ניאו-ליברלית'); הפיכת הגוף האנושי עצמו למוצר עובר לסוחר – החל מ"שוק הבשר" המיני ועד תעשיות הזנות והפרסום; שעבוד כל עולם התרבות והרוח לקריטריונים של רייטינג וכדאיות כלכלית.

אלה בדיוק הנקודות בהן יוצא הפונדמנטליזם האיסלאמי (ולא רק האיסלאמי) כנגד התרבות המערבית. התשובות שהוא מציע גרועות כמובן שבעתיים מהבעיות שכנגדן יצא, אבל מי שרוצה להילחם לעומק (ולא רק בכלי נשק) בתשובות הפונדמנטליסטיות חייב להכיר גם בבעיות שכנגדן הן יוצאות. האדם הוא יצור מודע המבקש משמעות לחייו. אם התרבות המערבית-ליברלית אינה מציעה אופציה כזו, כי אז גדל הביקוש לאופציות אחרות, אפילו הן מטורפות ומסוכנות.

בנקודה הזו

נכנסת לדיון שאלה עוד יותר ספציפית, ולא פחות מרתקת: מדוע דווקא התליינים של 'המדינה האסלאמית' הם יוצאי תרבות המערב? הרי לכאורה לא היה צריך להיות מחסור במועמדים בני העולם הערבי שיתנדבו למלאכת "השמדת הכופרים". אפשר כמובן לתת תשובה פרוזאית שהתליינים הם "הפרזנטורים" של דאע"ש בסרטוני הרצח שהם מנפקים למערב, ולכן חשוב לארגון ששפתם תהיה מובנת. זה הסבר אפשרי, אבל גם הוא לא מספק. יתכן הסבר יותר מעמיק: התרבות המערבית העכשווית הפכה להיות עולם של צורה במקום של תוכן, 'אסתטיקה' במקום אתיקה. "הריגוש" חשוב יותר מתוכנו.

אפשר אפוא להעלות על הדעת שקנאים אסלאמיסטיים שגדלו בעולם הערבי מתעניינים בחזון של ח'ליפות איסלאמית אבל לאו דווקא ב"אסתטיקה" החולנית של עריפת הראשים. לעומת זאת, מי שגדלו על הערצת סדרות כמו "משחקי הכס", שגם בהן ישנן סצינות של עריפת ראשים, אולי נמשכים לדאע"ש דווקא בגלל עריפת הראשים ופחות בגלל חזון הח'ליפות.

העולה מכל זה הוא שהמערב נדרש כיום לא רק לגייס מתוכו כוחות למאבק וחיסול מיידי של תופעת דאע"ש, אלא גם לחשבון נפש נוקב על האופן שבו תרמה זהותו שלו לעליית כוחו של הארגון הזה וקסמו בעיני בני המערב. בלי חזרה של המערב מחזון ליברלי דל לחזון הומניסטי עשיר ומחייב, יקשה עליו להיאבק לאורך זמן בקסמו של הפונדמנטליזם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו