שלטון היועץ שלא נבחר
המצב החוקתי בישראל, בו מי שאמור לייצג את הממשלה מבחינה משפטית הוא גם התובע המאיים עליה, הוא פגיעה חמורה בדמוקרטיה
במשך תקופת הבדיקה היה צריך ראש הממשלה נתניהו להתנהל מול מי שבידו להגיש נגדו כתב אישום ולהיות התובע נגדו. קשה לצפות שראש ממשלה או שרים יפעלו בניקיון דעת, בעצמאות ומתוך שיקולים שאינם נגועים בחשבונות זרים בבואם לקדם מדיניות, כאשר היועץ הוא גם התובע. נזכיר שבישראל אין ביקורת על הגשת כתב אישום נגד נבחר ציבור וההחלטה היא בלעדית של היועץ. זהו עיוות דמוקרטי ממדרגה ראשונה.
מדי יום מוגשות לממשלה וזרועותיה חוות דעת והנחיות מאת היועץ המשפטי ואנשיו. ראש הממשלה ושרי הממשלה אמורים לבחור בדרך הנכונה והמקצועית, לקבל או לדחות את הייעוץ המוגש להם, שכן זהו הפירוש למונח "ייעוץ". לא עולה על הדעת שנבחרי ציבור יאלצו להכניס לשיקולים המקצועיים גם את מערכת היחסים המוסדיים והאישיים בינם לבין היועץ- התובע.
למעשה, המערכת המשפטית שאמורה לשרת את האינטרסים של המדינה ולתת לה סעד משפטי מזמן אינה רואה עצמה ככזו. המערך המשפטי היושב תחת אחריות משרד המשפטים רואה עצמו כ"שומר סף", לא שומר רק מפני שחיתויות וסיאוב אלא כעומד על המשמר בשעה שהצעת חוק או מדיניות כלשהיא אינה ראויה על פי השקפת עולמם של המשפטנים. יוזמות רבות של נבחרי הציבור נתקלו בקיר ה"מידתיות" וה"סבירות" שאינם מונחים משפטיים אלא מושגי תפיסת עולם. כך למעשה חוטאים אותם פקידים לתפקידם ובמקום לשרת את מדיניות נבחרי הציבור הם החסם של המדיניות. לאור זאת, כאשר היועץ הוא הקובע העליון אז בלתי סביר בעליל שיהיה אחראי בלעדי גם על החקירה והתביעה נגד נבחרי הציבור, מחשש שיפעיל את כוחו נגד מי שצריך מדי פעם בדרך הטבע לדחות את חוות דעתו.
בכל המערכת הענפה בשירות הציבורי לא נמצא ניגוד עניינים חמור ובולט מזה. גם במבט בינלאומי, למערכת היחסים בישראל בין ראש ממשלה, שרים וחברי כנסת לבין היועץ המשפטי לממשלה אין אח ורע. אין חיה כזו. בארצות הברית ישנה הפרדה מוחלטת בין התפקידים, שלא לדבר על כך ששם יועץ משפטי הוא נבחר ציבור. בכל המודלים השונים של מבנה השלטון האירופאי אין אפילו נוסחה קרובה לנוהג הישראלי.
מצב בו היועץ המשפטי לממשלה מחזיק בידו סמכויות רבות וסותרות כל כך הוא לא נורמלי ונולד בחטא. שימוש וניצול הכשל הזה כנראה נעשה כבר בעבר ע"י המערכת המשפטית: אפשר להיזכר בתיקים שצצו בעבר נגד שרי משפטים שלא היו נוחים למערכת ונסגרו בקול ענות חלושה - ובעוד מקרים, קטנים וגדולים.
האיחוד הפסול, מייצר למעשה את שלטון היועמ"ש בישראל. שלטון זה יכול להסביר נסיגות מוזרות ממדיניות שהובטחה ע"י ראשי ממשלות או שרים. אולי אלה חלק מהדברים שרואים מכאן ולא רואים משם.
בשל הגח
כיוון שהם אינם עושים זאת, על ראש הממשלה וחברי הכנסת עומדת כעת החובה לפעול לתיקון. יש להפריד לאלתר את תפקידי היועץ המשפטי לממשלה. יעוץ לחוד ותביעה לחוד ובהמשך יש אף להפריד ולשכלל את תפקיד הממונה על ייצוג המדינה בערכאות, מאותה סיבה.
בבחירות הבאות לכנסת, המפלגות הציוניות צריכות להציב בצמרת ההבנות של ההסכמים הקואליציוניים את פיצול סמכויות היועמ"ש. זו חובה חשובה בהרבה מרוב הסעיפים המופיעים בהסכמים כיום, אפילו יותר מתיק שר.
לעם בישראל מגיע שנבחרי הציבור שלו יוכלו לפעול ולקדם מדיניות בנקיות הדעת על פי השקפת העולם והערכים של הבוחרים והנבחרים בלי הטיות שמקורן בקלקול מבני.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם