חופש אקדמי או הסתה באצטלה פסבדו אקדמית
ישנו הבדל גדול בין חופש אקדמי לבין הצגה חד צדדית של עובדות ועמדות המרצה כאילו הן האמת היחידה שקיימת. למרבה הצער בישראל מרצים מנצלים את אצטלת החופש האקדמי שלהם בצורה שאינה הגונה
משתמשים במשרה שלהם בניגוד לכללים האקדמיים עצמם ומעודדים חרם על ישראל
צילום: טקוור
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- מלך ירדן: "להילחם בדאעש, כולנו באותה סירה"
- "אנשים מתעשרים על חשבון השלום. זה עסק"
החופש האקדמי הוא חירות המוענקת למורים, תלמידים ולמוסדות אקדמיים לחתור להרחבת הידע באשר הוא, זאת ללא התערבות חיצונית לא עניינית. החופש האקדמי מאפשר לחוקר לבחור את נושא המחקר ולפרסם תיאוריות באופן חפשי, ללא חשש מרדיפה או אובדן משרתו. למורה מוקנה החופש להעביר לתלמידיו כל מידע או עובדה הקשורים לנושא הנלמד. חירויות אלו הכרחיות בחברה השואפת להעצים את הידע האנושי ולפתח תרבות פלורליסטית ומתקדמת.
לצד החירות והעצמה הרבה שמוקנות לחוקר ומרצה באקדמיה חייבת להגיע גם ההבנה שהחופש האקדמי אינו רישיון להפצת תעמולה וכי יש גבול שמעבר לו המרצה פוגע בחופש האקדמי של הסטודנטים. בשנת 1940 פורסמה בארה"ב "ההצהרה על חופש אקדמי וקביעות" הקובעת כי על מורים להיזהר ולהימנע מנושאים במחלוקת שאינם קשורים לנושא עיסוקם. יש כאן הבחנה חשובה בין התפקיד של המרצה להעביר ידע לבין חוסר הסמכות שלו להשתמש בבמה המוקנית לו להפצת דעות אישיות.
גם מרצה שמקפיד לדבר רק על מידע הרלוונטי לקורס הנלמד, חייב לשמור על איזון ואובייקטיביות. בשנת 2010, אישרה המועצה להשכלה גבוהה את המלצות הוועדה שבחנה את החופש האקדמי בישראל, לפיהן יש לדחות כל ניסיון לפוליטיזציה של האקדמיה. מרצה שמציג בשיעור שלו תמונה חד צדדית ומגמתית של המציאות, פועל באופן המנוגד לחלוטין למטרת החופש האקדמי ולמעשה מצמצם את הידע של תלמידיו לעולם הערכים האישי שלו. על כן מרצה חייב להימנע מלהביע בשיעור את דעותיו האישיות שהן באופן טבעי אינן אובייקטיביות. במקום זאת, עליו להציג תמונה מלאה של נושא הלימוד, הכוללת גם טיעונים השוללים את דעתו האישית ולאפשר לסטודנטים בחינה עצמאית וגיבוש דעה מושכלת.
ישנם מרצים שמאמינים כי משמעות המושג "חופש אקדמי" היא ש"האקדמיה היא שטח אקס טריטוריאלי שבו הכל מותר", ולא היא. במדינת ישראל מרצים מרשים לעצמם להסית נגד גיוס לצה"ל, מקיימים אירועים לציון 'יום הנכבה' ואף נוהגים באלימות כלפי סטודנטים שמנסים להביע דעה אחרת משלהם. מדינת חוק חייבת לאכוף את החוקים והתקנות גם אם העבריינים הם מרצים שפועלים כאילו יש להם חסינות. במדינת ישראל בפרט, המממנת את האקדמיה, מתבקש כי ייקבעו תחומים לחופש האקדמי שימנעו בשטח האקדמיה פעולות כגון הנפת דגלים של ישות אויב, ביזוי סמלי המדינה, תמיכה במחבלים מורשעים או קריאה לחרם וסנקציות נגד ישראל.
לא כך המציאות
פרופ' חצרוני טוען במאמרו כי קביעת גבולות על החופש האקדמי פוגעת ברמה של המוסד ובמחקר שהוא מקדם. המציאות מראה כי דווקא במקומות בהם השתמשו בחופש האקדמי ככסות להפצת תעמולה חלה הידרדרות קשה ברמת המחקר וההוראה. בשנת 2012, בעקבות דו"ח של 'אם תרצו', בחנה וועדה בינלאומית את פעילות המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון ומצאה כשלים חמורים בהתנהלות המחלקה. הפגיעה ברמה האקדמית היתה כה חמורה עד כי הוועדה המליצה לסגור את המחלקה, אם לא ייערכו בה שינויים מקיפים. הטענה העיקרית של הוועדה היתה כי חוסר האיזון במחלקה אינו מאפשר לסטודנטים להיחשף למגוון הגישות בתחום ושלמעשה המחלקה מעלה בתפקידה.
לסיכום, החופש האקדמי אינו החופש להסית ולא החופש לשקר, הוא אינו רישיון לעבור על החוק וגם לא הרשאה להכפיש את המוסד בו עובד המרצה. החופש האקדמי הינו חירות חשובה שמטרתה לאפשר למרצים ולתלמידים סביבה בריאה ליצירת והפצת ידע. עלינו לשמור על החופש האקדמי ככלי להשגת המטרה ולמנוע כל ניצול לרעה שלו הפוגע בסופו של יום בכולנו.
הכותב הוא , ראש אגף המחקר של תנועת "אם תרצו"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם