מספיק עם הפאניקה: דאעש לא מאיים על ישראל או ירדן
למרות החששות מפני ארגון הטרור האסלאמי הקיצוני הזה, נראה כי אנשיו מנסים לבסס את שלטונם באזורים שכבר כבשו. דווקא אירופה וארה"ב עלולות יותר להיפגע מלוחמי הג'יהאד החדש הזה
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- הדרך האמיתית אל הטבעונות
- "עזה לא תשוקם": אבו מאזן מזהיר את חמאס
דו"ח חדש של סוכנות הביון האמריקנית חושף כי אירגון "המדינה האסלאמית" מאגד תחתיו בין 20,000 ל-31,500 לוחמים. 15,000 מתוכם הם זרים, לרבות 2,000 לוחמים מערביים, מכ-80 מדינות שונות. דאע"ש שולט על שטח עצום שטשטש את הגבול שנוצר בין עיראק לסוריה בשנות ה-20 של המאה הקודמת. הח'ליפות האסלאמית שהקים מתפרסת על פני חלקים מצפון-מזרח סוריה וכמעט כל צפון מערב עיראק. הוא חולש על שדות נפט וגז וגם סוחר בהם בשוק השחור. ההערכות הן שדאע"ש מרוויח בין מיליון ל-2 מיליון דולר ביום ממכירת נפט, כאשר אחת מן הנהנות היא טורקיה. העובדה שדאע"ש גם כבש ערים גדולות, כגון מוסול בעיראק, העבירה לידיו את האדמיניסטרציה המקומית, לרבות זו הכלכלית. ומכאן, שניצב בפנינו ארגון הטרור העשיר ביותר בעולם.
אולם, נשאלת השאלה כיצד מאיימים למעלה מ-30,000 לוחמים על שלום המזרח-התיכון בפרט והעולם בכלל? ראשית, צריך להבין שדאע"ש צובר את כוחו מחולשתם של אחרים. כלומר, הוא מנצל את חוסר האחיזה של המשטרים בסוריה ובעיראק באזורים פריפריאליים או במקומות שבלאו-הכי השלטון המקומי לא היה אהוד על התושבים המקומיים ומשתלט עליהם. שנית, דאע"ש מחפש בשלב זה לחזק את אחיזתו בטריטוריות שכבש ולא לשלוח זרועות למקומות חדשים.
כך לדוגמה, הוא יעדיף לגייס תומכים וליצור קואליציות מקומיות במקום להתקיף מדינות להן יש צבא חזק, מאורגן ומגובש. לכן, לוחמי דאע"ש לא צפויים לתקוף את ירדן, תורכיה או ערב הסעודית. שלישית, חוסר התיאום בין כוחות המורדים בסוריה מוביל לא פעם לעימותים ביניהם. כך אירע בעיר אל-רקה, בירת מחוז הנושא את אותו השם. אל-רקה היא העיר הראשונה שנפלה בשלמות לידי המורדים – קבוצות חילוניות ומוסלמיות גם יחד. אולם, כעבור זמן קצר השתלט דאע"ש על העיר, אחר כך כבש את כל המחוז, וסילק משם את מתחריו ביניהם גם ארגון ג'בהת אל-נוסרה ו"צבא סוריה החופשית". דפוס פעולה זה חזר על עצמו גם במקומות אחרים.
מה זה מאותת
האם הפעילות האווירית היא התשובה? לא. בסופו של דבר, בדיוק כמו באפגניסטן, הקואליציה תצטרך להכניס גם כוחות קרקעיים, כפי שאמר יו"ר המטות המשולבים האמריקני מרטין דמפסי. יתרה מזו, גם להיבטים חברתיים וכלכליים יש חשיבות במערכה נגד הח'ליפות האסלאמית ועל הממשל האמריקני לתת את הדעת על כך.
אולם, בראש ובראשונה, ארצות הברית ואירופה צריכות להכריע בסוגיה בוערת יותר. מה יעלה בגורלם של מיליוני הסורים שמזה שלוש שנים חיים במציאות של מלחמת אזרחים עקובה מדם? האם יש לפעול ביתר תוקף כדי להפיל את הנשיא בשאר אל-אסד או להשלים עם שלטונו בסוריה? החלטה מכרעת בעניין זה תתרום רבות למלחמה נגד דאע"ש משום שתציב, לראשונה מאז פרצו מהומות הדמים בסוריה, קו עצירה לסיום האלימות. עד כה נכשלה ארצות הברית בבניית אופוזיציה חילונית, מאורגנת ומסודרת לאסד. באופן אירוני כפי שמסתמן עבור רבים, ובהסכמה שבשתיקה גם עבור האמריקנים, אסד הוא החלופה החילונית ההגיונית לאי-הסדר והיציבות שהאסלמיסטים הקיצוניים מביאים לסוריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם