חקירות צה"ל את אירועי צוק איתן הן הוכחה למוסריותו
כדי שנוכל להמשיך לקרוא לעצמנו "הצבא הכי מוסרי בעולם", ולשמור על הערכיות של החיילים שלנו תוך כדי לחימה, חובה לתחקר ולבדוק טענות בדבר חריגות ספציפיות מהכללים
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- אמסלם: "הקלטת מרן הוכיחה שהוא לא התנגד אלי"
- נתניהו: "מעריך שלא יפונו יישובים בקדנציה הבאה שלי"
אבל, זה בדיוק העניין. כדי שנוכל להמשיך לקרוא לעצמנו "הצבא הכי מוסרי בעולם", ולשמור על הערכיות של החיילים שלנו תוך כדי לחימה, חובה לתחקר ולבדוק טענות בדבר חריגות ספציפיות מהכללים. זוהי חובתו של צה"ל מהיותו צבא מוסרי. כל עוד בדיקות אלו נעשות באופן הגון, ותוך מתן התייחסות לכללי המשפט הבינלאומי, הן מגינות על חיילי צה"ל ועל מפקדיו מפני תביעות בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, וגם מפני ניסיונות של מדינות זרות להעמיד אותם לדין מכוח סמכותן האוניברסלית. בעיניי, חלק מהכוח שלנו כעם הוא היכולת שלנו לבדוק אם טעינו. זה לא מחליש אותנו, להיפך, זה מעניק לנו עוצמה שצריך להתפעם ממנה.
בנוסף, הכותרות המאפיינות פעמים רבות את פעילותו המבצעית של צה"ל נסובות סביב הסכנות הטמונות לחייליו. גופם, ובשנים האחרונות גם נפשם – הם שמוצבים לרוב כמושאי הכתיבה. אולם מבעד למארבים, ההיתקלויות והמנהרות, מצויה זירה נוספת שעמה מתמודדים הלוחמים והמפקדים – הזירה המשפטית.
כמו לכל גוף במדינה דמוקרטית, גם לצה"ל יש כללים. כך, אף שמיום גיוסם ממש אוחזים המשרתים בנשק, אין משמעות הדבר שמותר להם לעשות בו מה שהם רוצים. כללים אלה מוסדרים הן באמצעות הדין הישראלי – בין היתר בחוק העונשין, חוק השיפוט הצבאי, פקודות מטכ"ל והוראות פתיחה באש; והן באמצעות הדין הבינלאומי המוחל בישראל מכוח אופיו המנהגי. יש לציין כי אף שניתן להעמיד חיילים לדין במוסדות בינלאומיים אם הפרו את דיני הלחימה, לרוב אין ממש בחשש זה.
ה"ראשים" המבוקשים בידי מדינות זרות הם לרוב בכירים יותר וסמליים יותר. בנוסף, מדינת ישראל לא מרבה לשתף פעולה עם חקירות שמקיים האו"ם, כפי שאירע למשל עם סירובה לשתף פעולה עם דוח גולדסטון שחקר פשעים שבוצעו לכאורה במהלך מבצע "עופרת יצוקה". עם זאת, עקרונות המשפט הבינלאומי, ביניהם עיקרון המידתיות, הקובע את אמות המידה שבהן ניתן להגיב, ועיקרון ההבחנה, המגדיר אילו מטרות חוקיות לפגיעה – יהוו לרוב את המקור להעמדה לדין, גם במשקפי הדין הישראלי.
מתי מעמידים לדין? כאשר תחקיר צבאי העלה באופן העולה על ספק סביר כי נעברה עבירה במסגרת פעילות מבצעית. כך למשל, אם בוצעה ביזה; אם האש שנפתחה הייתה לא פרופורציונלית לאיום שעמד בפני הכוח; אם הפגיעה הייתה באזרחים שלא הייתה להם כל מעורבות במעשה הלחימה; אם נעשה שימוש באזרחים כבמגן אנושי; או אם הפקודה שניתנה או בוצעה הייתה בלתי חוקית בעליל (עבירה לפי סעיף 125 לחוק העונשין).
בשנים האחרונות הועמד מספר מצומצם של חיילים לדין על הפרת דיני הלחימה. עבירת ביזה שזכתה להד תקשורתי הייתה זו שביצע חייל במהלך ההשתלטות על ספינת ה"מאווי מרמרה". החייל, שהודה בגניבת מצלמות, מחשב נייד ומצפן שהיו ברשות פעילי המשט, הועמד לדין בידיה הפרקליטות הצבאית.
גם במהלך מבצע "צוק איתן" בקיץ האחרון הוגש כתב אישום לבית הדין הצבאי בגין גניבה, אלא שהפעם היה זה רכוש צה"לי: לוחם הואשם שגנב לבנות חבלה ורימונים במהלך המבצע. יש להניח כי בזאת לא תמו החקירות אודות המבצע שבמהלכו, על פי דיווחים, נהרגו מאות אזרחים פלסטינים. בין היתר בתחילת חודש דצמבר 2014 הודיע מצ"ח על פתיחת חקירה בעקבות מותם של 50 מהם.
במהלך מבצע "עופרת יצוקה" הועמדו
הדרך להימנע מהרשעה בגין עבירות מעין אלה היא בראש ובראשונה הקפדה על דיני הלחימה. על אף הקשיים הרבים הניצבים בפני חיילי צה"ל בשדה הקרב, מצופה מהם לשמור על הכללים ולהפעיל שיקול דעת גם בעתות המרות ביותר.
הכותבת היא עורכת דין צבאי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם