הצלת "פרי הגליל" לא תעזור למובטל בטיטו
בסיפור "פרי הגליל" אפשר לזהות את האשם מראש. והפעם, לשם שינוי, האשמה לא נעוצה בממשלה או במשרד הכלכלה – אלא בבעלים של המפעל
וזה בסדר, אולי בגלגול הבא אשב לי בבקתת עץ בניו המפשייר, ואכתוב למרגלות השלכת. אבל עד אז אני כותבת פרוזה ואז מבקשת מהגברת לא לגעת במקופלים כי חבל, יש דגם תלוי על הקולב, ויש עכשיו מבצע של שניים במאה שקל ולי זה עולה יותר.
עוד כותרות ב-nrg:
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- ASUS חשפה את ה- Zenfone 2 ב- CES 2015
- פייגלין קורא לאנשיו לעזוב את הליכוד
האמת המפוארת היא שלי זה באמת עולה יותר. חנות בגדי המעצבים שלי הייתה בין המוצלחות באזור, עסק קטן ומשגשג, הומה בכל שעות הפתיחה, הקופה עבדה יופי ואני הפסדתי את התחתונים.
כי זאת חייב לדעת כל עצמאי מתחיל בעל חלומות גדולים – מהרגע שבו הוא פותח עסק, אינספור ידיים פולשניות רוצות לגזור ממנו איזה דיבידנד מכובד, והידיים הפולשניות האלה אינן מהוססות ואינן ביישניות כלל וכלל – מסי שילוט מוזרים עם כללי תשלום שאף אחד לא מבין, בדיקות כיבוי אש חוזרות ונשנות שמוצאות בכל פעם מחדש איזו סכנה אזוטרית שעולה כמה אלפים, וככה יוצא שמרוב ידיים שנדחפות לכיס ללא בושה וללא רחמים - עסק קטן שדווקא הצליח כורע תחת הנטל עד שהוא נסגר.
אין חדש תחת השמש הישראלית, הכול כבר ידוע וברור - מעמד הביניים היצרני והחרוץ מצופה לכוחות-על מטאפיסיים כדי להתקיים, ומנעד הסלחנות של הרשויות כלפיו הוא אפס. הסלחנות שמורה רק לאלה שמתקיימים בקצוות – הנתמכים הסדרתיים או לחלופין אנשי העשירון העליון.
עכשיו אני מוכרת בגדים מהבית שזה סבבה לגמרי, אלא שלפתע פתאום שמעתי את צמד המילים "מענק סיוע" והן פעלו עליי כמו כישוף. כל מה שאני צריכה לעשות הוא למצוא איזו פריפרייל'ה זנוחה ומוזנחת, וכמבטה קסם אותן רשויות מס יהפכו מאויב לאוהב, כלומר מה אוהב - מאהב לטיני עם כיס פתוח.
בסיפור של מפעל "פרי הגליל" אפשר לזהות את האשם
העניין המסובך הזה הוא בעצם די פשוט – הבעלים של "פרי הגליל" העלו מופע אימים שנע בין המובטל בטיטו לבוסקילה בערפל – הנה התמונות הנושנות של קשי היום שחרדים לגורלם ועכשיו, במיוחד לקראת בחירות – נראה את הממשלה לא ממצמצת ראשונה.
מדובר בסחטנות צינית ובהקשר הזה אני דווקא מחזקת (בינתיים) את התנהלות משרד הכלכלה – "פרי הגליל" הוא מפעל רווחי ומעבר לכך, ואף חשוב יותר – הוא לא עומד בקריטריונים של מענק הסיוע, לכן יואיל כבודו בעל המפעל להכניס ידיים לכיס, ולממן את פגעי הבטיחות החמורים במפעלו. אף אחד מאיתנו לא אמור לשלם לו על כך.
מה שמותיר אותנו בסופו של דבר עם הסיפור האנושי על אותם אנשים שקמים בארבע לפנות בוקר, מרוויחים שכר מינימום, מסכנים את ביטחונם (מי אמר אמוניה ולא קיבל?), רובם לא צעירים וכולם עלה נידף בידיו של איש עסקים נטול סנטימנטים.
בחנתי את הפרצופים המבוהלים שלהם בשבוע האחרון, ואני לא יודעת איך להגיד את זה בלי שיאשימו אותי בהעלאת השד העדתי שנמצא כמובן אך ורק בתוך הדמיון המזרחי שלי, אז אני רק ארמוז בעדינות – ככה מרחוק, זה לא נראה שהם אנשי הרגל הקרושה, אלא יותר בכיוון של אנשי המופלטה המטוגנת.
מה שמוביל להרבה מחשבות שמתנקזות תמיד לאותו נהר - רוצים לחזק את הפריפריה? אל תתנו מענקים גדולים לבעלי עסקים שלא ראויים להם – תנו אותם למורים טובים ולמערכת החינוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם