שלישית או רביעית? מלחמת העולם הבאה בפתח
המערב נכנס סוף־סוף לפניקה בריאה מאיום הג'יהאד, ואפילו האפיפיור בלחץ. מבחינת ישראל זה אומר פחות לחץ בינלאומי בנושא הפלסטיני, אבל גם פחות מכבש על איראן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מתברר שגורמים מסוימים בבית הלבן נכנסו באחרונה לפניקה. לא, אין הכוונה לנשיא אובמה, הידוע בקיפאונו. לפני כשבועיים העלה הוושינגטון פוסט את האפשרות שמתחולל מרד מסביב לאובמה. "האם מתחולל מרד בסביבה של אובמה?" הציב את השאלה הפרשן אד רוג'רס. הוא מונה שתי החלטות קרדינליות, ובהן ההחלטה לתקוף את ארגון דאעש, שהתקבלו ככל הנראה בניגוד לרצונו של הנשיא אובמה.
"כמה חברים בממשל שיש להם אישיות עצמאית, והם בעלי שיעור קומה אישי ועומדים ברשות עצמם כאישיות בוגרת, הודיעו לנשיא שהוא חייב לנקוט בפעולה נגד המדינה האסלאמית – או שהם עוזבים", נכתב בוושינגטון פוסט. הכוונה למזכיר המדינה ג'ון קרי ולשר ההגנה צ'אק הייגל. השניים כנראה לא קראו פרשנים ישראלים, שמאשימים את ראש הממשלה נתניהו כי הוא עוסק בהפחדה בעניין דאעש בכוונה להתחמק מיוזמת האופק המדיני הידועה.
נראה שהייגל וקרי לא רחוקים בהערכתם לגבי המצב העולמי מדמות נוספת שנכנסה לפניקה בניגוד לדעתם של שוחרי השלום בבבל"תוקרטיה שלנו: האפיפיור פרנציסקוס. חרדתו ממלחמת עולם שלישית זוחלת לא פוצצה כותרות בישראל. זה מה שאמר האפיפיור לפני כשבועיים בטקס זיכרון למאה אלף חללים איטלקים ממלחמת העולם הראשונה: "אפילו היום, אחרי הכישלון של עוד מלחמת עולם (השנייה), ייתכן שאפשר כבר לדבר על מלחמה שלישית, מלחמה מתגלגלת, של פשעים, מעשי טבח, מעשי הרס".
הפרשן הבינלאומי של הניו־יורק טיימס רוג'ר כהן הזכיר במאמר פניקיסטי חריף את העובדה שיהודים מפוחדים מסירים את המזוזות בבתיהם באירופה. הוא קרא למאמרו "ההתפוררות הגדולה". הוא קושר את החוטים הפרומים משיגעון הבדלנות של סקוטלנד דרך מלחמת אוקראינה של פוטין, הפלת המטוס המלזי, ההשתוללות הרצחנית של דאעש, האנטישמיות באירופה ונשיאותו הבעייתית של אובמה. הכול הולך בכיוון שהאפיפיור הצביע עליו.
יכול להיות שאפשר להתווכח אם זו מלחמת עולם שלישית או רביעית. בשנים שלאחר מתקפת 11 בספטמבר כתב נורמן פודהורץ בהרחבה על המלחמה של המערב נגד האסלאם הרדיקלי כמלחמת העולם הרביעית. השלישית הייתה המלחמה הקרה.
אלה נתוני הרקע של השנה החדשה. ישראל נמצאת בלב האזור הגעשי. היחסים בינה ובין הפלסטינים נמצאים במישור של משא ומתן על הסדרה. גם זה שינוי: המעבר מהֶסדרים להַסדרות. מאבקים מדיניים על מעבר כזה או אחר אל תוך עזה ומחוצה לה. הגדלת חופש התנועה וטיפוח הכלכלה ביהודה ושומרון. דברים כאלה.
לא צפויה התפתחות מדינית רצינית מהסוג שמתכוונים אליו תמיד בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית. האינטרס הישראלי־פלסטיני נשאר משותף, כמו בשנים האחרונות: למנוע מהקריסה הברברית שמסביב לארץ ישראל לחדור פנימה. מלחמת צוק איתן מראה שזה לא תמיד מצליח, ושצריך להטעין את מצבר היציבות.
בהערכה סכמטית: ההתקפה האמריקנית מהאוויר לא תשנה בהרבה את תמונת המאבק נגד דאעש. בשונה מהעבר, האיום שחיזבאללה מציב על ישראל מצָפוֹן נחלש, משום שחיזבאללה מוצא עצמו פתאום במגננה מפני ארגון הטירוף האסלאמי הסוני. זאת חזית ארוכה, מבַּצרה שעל חוף שאט־אל־ערב בעיראק דרך ערי עיראק הצפוניות ועד לבנון.
אבל יש שינוי דרמטי מהשנה שעברה. המתח שאחרי 'צוק איתן' פג רק באופן חלקי. כפי שאמר ראש הממשלה נתניהו בנאום במרכז בגין בתחילת השבוע, התגרענות איראן ממשיכה להיות הצרה העיקרית של ישראל.
אנחנו נשארים עם פוטנציאל גבוה לתבערות מקומיות. בירושלים, בצמתים בנגב מכיוון הבדווים. אולי באיזה ציר תנועה רגיש בגליל. לא יותר מזה. ייתכן, אפשר לקוות, שבעקבות הלחץ המדיני והתקשורתי המופעל על קטאר היא כבר תדאג לא להוסיף לארצות הברית צרות. הכוונה לגזרת חמאס. במלחמת העולם הראשונה היה בארץ ישראל אסון הומניטרי תוך כדי הקרבות ותמותה גבוהה מאוד. במלחמת העולם השנייה הייתה חרדה אבל שלום בארץ. מה עכשיו? הדבר היחיד הוודאי: יהיו הפתעות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם