כולם מדברים, לשווא, על "שלום"
למילה הזו, שאליה משועבדים קונצפטואלית ישראלים כה רבים, אין זכר של אחיזה במציאות המזרח תיכונית. מתי נתעורר?
הישראלים התרגלו להשתמש במילים כמו דמוקרטיה, רב-תרבותיות, זכויות אדם, כיבוד האחר – מילים שאין להן שורש ואחיזה במרחב האסלאמי והשבטי, האלים, האכזרי והבלתי צפוי, שבו ישראל נמצאת. מרחב בו אדם לאדם זאב, בו שנאת הזולת שוטפת את מוחות בני אדם, מקום בו חשדנות מוחקת שמץ של אמינות ונאמנות, ונזילת המצבים וארעיות הבריתות הן לחם חוקה של המציאות. כזה הוא המזרח התיכון, והאסלאם, יש להזכיר, לא מוכן לסבול שום דת אחרת.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לפיכך, משוואות וסיסמאות כמו "שטחים תמורת שלום" או "שתי מדינות לשני עמים" לוקות בתלישות מהטלטלות האסלאמיות והמהפכות הפוליטיות שקורעות את המרחב לגזרים.
במרחב המחיה שלנו אין להיות מופתע מכלום, אין לצפות לכלום, אין לבקש כלום, ואין להאמין לאף אחד. רק פתי יסבור שהפלסטינים נעימים ומתונים יותר, ישרים ושוחרי שלום יותר, מאחיהם הסורים והעיראקים, הלובים והתימנים, הסודנים והאלג'ירים.
בחולות הנודדים במדבר העמים באזור חייבים להיות תמיד ערניים ומצוידים עם נשק מעל הראש וקרקע מתחת לרגליים.
יגידו אנשים שהנה בכל זאת יש את מצרים וירדן, והסכמי השלום הקר עמהן נשמרים איכשהו. ובכן - יש לכך הסברים גיאופוליטיים והיסטוריים שאף הם עלולים להתאדות בהמשך הדרך.
לא "מזרח תיכון חדש" ויפה מחכה לנו אלא המזרח התיכון המוכר והידוע מדפי ההיסטוריה. בדפים אלה אין זכר
הרבה כוחות פנימיים בישראל עדיין דוחפים למהלך לעבר האופק המדיני הווירטואלי של וויתור מול הפלסטינים בדרך להקמת מדינה משלהם ביהודה ושומרון, כולל מזרח ירושלים. רבים המכשולים הבלתי עבירים בדרך: גבולות, התנחלויות, פליטים, מים, ערבים בישראל, זעזועים אזוריים, ירושלים, מקומות קדושים, טרור אסלאמי. על כל אלה נוספה השאלה, האם דאע"ש ייעצר בגבול פלסטין או יפלוש פנימה.
האם השמאל יהיה מסוגל אי פעם להודות שאין הוא מבין שום דבר במזרח התיכון?
המזרח-התיכון עולה בלהבות. זו עת מלחמה, לא עת שלום.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם