טיפולי ההמרה פוגעים ולא מועילים
ההתנגדות לטיפולי ההמרה מקיפה את רוב הקהילה המדעית העוסקת בנפש האדם. הסיבות לכך נובעות מחוסר נתונים על הצלחת השיטות הללו ומהנזקים הנפשיים שנגרמים לחלק מהמטופלים בהן
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היותו של האדם הומוסקסואל אינה אומרת עליו דבר, עתה, מבחינה פסיכולוגית. לא הייתה בעמדה זו אמירה לגבי השאלה עד כמה נטייה הומו לסבית נפוצה באוכלוסייה, האם היא מולדת או סביבתית באופייה וכן האם היא ניתנת לשינוי ע"י טיפול.
מאידך, היו כמובן גופים ואנשים שביקרו את ההחלטה ובפרט הצביעו שהיא בעלת אופי פוליטי ולא מדעי. היה אף מי שציפה שבעידן של רייגן תחול נסיגה בתחום זה והומוסקסואליות תוגדר כמחלה מחדש. בייחוד תקוות אלו טיפחו על רקע של מגפת האיידס, שהיה מי שניצל אותה כדי לטעון שהומוסקסואלים מהווים סכנה לבריאות הציבור. אך לא כך היו הדברים. כל הארגונים המקצועיים בתחום של בריאות הנפש, אחד אחרי השני, אישרו את הקביעה של האיגוד הפסיכיאטרי. האחרונים לעשות זאת היו ארגון הבריאות העולמי ב- 1989 ואיגוד פסיכואנליטי של ארה"ב ב-1991.
מתנגדי התהליך דאז פרשו מהארגונים המקצועיים והקימו גוף ששמו "איגוד לאומי לחקר וריפוי הומוסקסואליות" ( NARTH). ארגון זה איגד אנשי טיפול שהמשיכו לצדד בתפיסת הנטייה ההמו לסבית כהפרעה ובאפשרות לרפא אותה באמצעות שילוב של טיפול פסיכולוגי ופרקטיקות דתיות. יש לציין שבשלב מסוים הרוב המוחלט של הפונים לטיפולים מסוג זה היו שייכים לקבוצות דתיות שמרניות- נוצרים קתולים ואוונגליסטים, מורמונים ויהודים אורתודוקסים. נוצרו סביב NARTH מספר ארגונים דומים, כולל ארגון העוסק בטיפולי המרה בקרב יהודים בארה"בJONAH והארגון הישראלי "עצת נפש". חלק מאותם ארגונים נסגרו וחלקם פועלים גם היום.
טענה מרכזית של אותם ארגונים הייתה שיש לאפשר לאנשים שאינם מעוניינים לממש את נטייתם ההומוסקסואלית, מטעמים דתיים או אחרים, לעשות זאת. הם פיתחו תפיסות, לפיהן נטייה הומוסקסואלית אינה יכולה להיות חלק מובנה באישיותו של אדם, אלא היא תוצר של חסכי ילדות, פתרון לקוי של תסביך אדיפוס או טראומה מינית וחוסר בזהות גברית ( או נשית ). בשנות ה- 90 ארגוני המרה היו פופולאריים בארה"ב ואלפים נהרו אליהם. בשנים האחרונות הם סובלים מהידלדלות חמורה וזאת מכמה סיבות:
1. יותר ויותר אנשים הומו לסביים יוצאים מהארון ומנהלים חיים גלויים, גם בקהילות דתיות שמרניות. הדבר מגביר את הסבלנות ואת הפתיחות הכללית ובכך מפחית את הצורך בשינוי זהות
2. מספר דמויות בולטות בין "גייז לשעבר" שהצהירו בפומבי מעל במות רבות שהטיפול שינה אותם וכעת הם מנהלים חיים הטרוסקסואליים מאושרים, התגלו בשלב מאוחר יותר כאנשים שמשיכתם ההומוסקסואלית חזקה כפי שהייתה וחלקם אף ממשיכים לממש אותה. לצד זאת, התגלו מספר מקרים חמורים של עבירות אתיות מצדם של כמה ממטפלי המרה בכירים- דבר שכרסם באמינותם המקצועית.
3. כל הניסיונות להעריך את יעילותם של טיפולי ההמרה, כולל אלו שנעשו ע"י מטפלי ההמרה עצמם, הראו תוצאות קלושות ביותר. כך, בשנת 2010 איגוד פסיכולוגי אמריקאי כינס וועדה שהכינה דוח מקיף בנושא של מה שהם כינו
4. לכן, לאחרונה מספר מדינות בארה"ב העבירו חוקי עזר שאוסרים על טיפולי ההמרה, לפחות כלפי קטינים. זאת עקב תפיסה שהרצון לשנות נטייה מינית מן הראוי שיהיה אוטונומי לחלוטין ולא ניתן לצפות לגילוי רצון כזה מצדו של צעיר הנתון ללחצים של הוריו. לאחרונה, פסק דין של שופט בארה"ב אף חייב את ארגון ההמרה היהודי JONAH לפצות מספר מטופלים לשעבר על הנזק הנפשי שנגרם להם כתוצאה מטיפול.
מן הסתם, גם על ההחלטה הנוכחית יהיה מי שיברך ויהיה מי שיבקר אותה. הקונפליקט אותו מרגישים אנשים דתיים שמגלים שנטייתם המינית סותרת את מצוות דתם, הוא חריף וגדול. אין דרך אחת נכונה לפתור אותו ואולי לא צריך שתהיה דרך כזו, אלא שכל אדם דתי הומוסקסואל יגלה מהי הדרך הנכונה עבורו. עם זאת, גם ובייחוד במציאות כזו מן הראוי להימנע מהבטחות שווא והן מרציונליזציה פסוידו פסיכולוגית של עמדות דתיות. ניתן להגן על עמדה דתית גם מבלי להזדקק לתיאוריות פסיכואנליטיות שאבד עליהן הכלח. מאידך, תפיסות דתיות והלכתיות ניתנות אף לשינוי ולעדכון, בהתאם למציאות החברתית המתפתחת. כך או אחרת, ממסד רפואי ופסיכולוגי בארץ ובעולם מוציא את עצמו מהמשחק. דתיים הומו לסביים, אנשי הדת שלהם וחברי קהילתם יצטרכו לחשוב כיצד הם מתמודדים עם העניין.
הכותב הוא עובד סוציאלי, וחבר בארגון חברותא
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם