הציונות פירושה להישאר ולתקן

מדינת ישראל סובלת משיטה כלכלית ריכוזית, שריד לימי מפא"י. במקום לברוח לברלין, צריכים להלחם על פתיחת השוק לתחרות וריסון ועדי עובדים

עומר דוסטרי | 9/10/2014 22:59

תגיות:

אין ספק: יחסית למדינות אירופה המערביות, מדינת ישראל היא לא מדינה שקל לחיות בה. יוקר הדיור בישראל ומחירי המזון גורמים לתחושת חנק מסוימת מצד אזרחי המדינה, שהחלו לראות באירופה את האור בקצה המנהרה. אחד הביטויים העיקריים לכך הוא הקמפיין האקראי "נתראה בברלין" שרץ בימים אלו ברשתות החברתיות ובאתרים הכלכליים, בו ישראלים החיים בחו"ל מעלים חשבוניות עם מחירי הקניות בסופר השכונתי שלהם – מי בגרמניה, מי באנגליה ומי במקומות נוספים באירופה – כשהסמל המדובר של המחאה החדשה הוא מעדן המילקי, הנמכר בארץ ביוקר, לעומת המדינות השונות.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ואולם, חרף האווירה ההיסטרית המתחוללת בימים אלו ברשתות החברתיות ובאתרי הכלכלה למיניהם נראה כי המצב בשטח, לפחות בעשורים האחרונים, מציג תמונה שונה לחלוטין. על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מאז שנת 1990 נרשמה ירידה של יותר מ-35% במספר הישראלים המהגרים לחו"ל מדי שנה. אין אפוא אמת בניסיון לצבוע את המציאות בישראל בצבעי שחור ולהציג את הירידה מישראל כמעין תרופה שרבים כביכול משתמשים בה.

הוגי הציונות לדורותיה ראו בחזונם בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, מתוך ידיעה ברורה כי זה הוא הפתרון היחידי האפשרי שיכול להעניק ביטחון ליהודים. הניסיונות השונים להתבולל ולהיטמע במדינות אירופה נחלו כישלון חרוץ ולא הועילו מול מלתעות האנטישמיות שראו בכל יהודי באשר הוא יהודי, טפיל וגורם זר שמקומו על אדמה אחרת.

האיצטדיון האולימפי בברלין צילום: AFP

הנה כי כן, נראה שאצל דור האייפון והפייסבוק דהיום, "ההרצלים החדשים", ציונות עושים לפי משקל בסופר. גביע מילקי זול יותר בברלין? מה אנחנו עדיין עושים כאן, תבנית ביצי חופש מוזלת בלונדון? פראייר מי שנשאר. טשטוש ומחיקת הזהות הלאומית עבור כמה שקלים, הנם תסמינים מובהקים ומסוכנים של פוסט-ציונות. הכסף, אפוא, מחליף את הרגש הלאומי ומחזיר את היהודי בקול תרועה רמה לשטייטל.

אין בשורות אלו בכדי לזלזל בקושי הרב שיש עבור משפחות מסוימות ועבור זוגות צעירים לחיות במדינת ישראל – על הגיאו-פוליטיקה המסובכת שבאיזור, הכלכלה הריכוזית שבמדינה והקטנוניים שביננו אף יכולים להעיד על מזג האוויר החם והדביק שבה. ועדיין, כשמביטים ומנתחים את ההספק, ההישגים והעשייה של המדינה הצעירה הזו בשנותיה המעטות יחסית, לא ניתן שלא להתמלא בגאווה ובאופטימיות לקראת העתיד.

השאלה, אם כן, היא - האם לתקן את הליקויים שישנם – וישנם ליקויים לא מעטים - ולהילחם בכדי שיהיו כאן חיים טובים יותר, או לוותר ולרדת לברלין מכיוון שזול שם יותר בסופר ואין מלחמות? תשובה על שאלה זו יכולה לחשוף, בנקל, מי הוא ציוני ומי לא.

מי שבוחר לוותר וללכת, לא רק שלא למד דבר מההיסטוריה של העם היהודי - לאו דווקא על העבר הקרוב – אלא שהוא מבטל באחת את הפרויקט של בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. מבחינתו אין שום הבדל בין ישראל וגרמניה או צרפת.

לאחר שענינו על

השאלה, ובהיותנו עדיין ציונים (לא מילה גסה), נשאלת שאלה נוספת – כיצד לתקן? מדינת ישראל 2014 היא מדינה של מקורביזם שבנויה על יסודות סוציאליסטיים-פרוטקציוניסטיים של מפא"י. קפיטליזם, למצער, אין כאן. רק מראית עין. הדרך לתקן את המצב, לפיכך, הוא להכניס את המדינה לתהליך ליברליזציה, שבו היא – המדינה – מוציאה את ידיה ממגוון תחומים ומאפשרת לפרט חופש רב יותר וכך שוק חופשי יותר, שיביא לרווחה ועושר לאזרח.

תהליך זה, הכולל הפרטות ופתיחת השוק לתחרות, קיצוץ במשרדי הממשלה ובבירוקרטיה והרגולציה הממשלתית, הורדת חסמים ומכסות לייבוא מוצרים לישראל, ריסון ועדי העובדים החזקים הלוקחים בשבי את אזרחי מדינת ישראל, הורדת מסים לאזרח ומסי חברות ויצירת אקלים נוח ליזמות ולהקמת עסקים קטנים כגדולים, כל אלו צפויים להוזיל משמעותית את חיי אזרחי מדינת ישראל ולהגדיל משמעותית את רווחתם.

באם אנו באמת חפצים בשיפור החיים במדינת ישראל, עלינו להישאר כאן ולנסות לשנות את המציאות. אפשר להילחם נגד הפופוליזם של הפוליטיקאים "החברתיים" וליצור כאן חברה חופשית, יצרנית, ומאושרת יותר. אין צורך לבחור באפשרות הקלה ביותר ולקום ולברוח למדינה אחרת - עם כל הכבוד למילקי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו