לא להחמיץ את החג הישראלי הגדול

אין שום סיבה שרק דתיים יצאו באמת השבוע מהבית המבוצר אל הסוכה הצנועה. לכולנו לא תזיק החשיפה לפיסה של שמיים רגע לפני הגשם

יואב שורק | 10/10/2014 9:26 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: סוכות
את השורות הללו אני כותב הבוקר, יום ששי, מתוך הסוכה שלנו. החל מכניסת החג שלשום, אנחנו אוכלים כאן, מארחים כאן, ישנים כאן (לא כולם), וכן, אני גם מביא לכאן את המחשב ועובד מכאן. זה הסיפור של סוכות: "כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי", מעביר לנו התלמוד מסורת ארצישראלית עתיקה, "כיצד? היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה". אבותיי באירופה לא יכלו לנהוג כך באמת: הגשמים והקור תבעו את שלהם, והסוכה נותרה בגדר חלום ארצישראלי.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- תאונת הרפטינג בפרו: נמצאה גופת נעדרת ישראלית

והנה, כאן בארץ ישראל, במזג אוויר הנהדר של אוקטובר, אני מוצא את עצמי במיעוט. מי שיסתובב ביישוב דתי ימצא את עצמו מוקף בסוכות של ממש, כאלה שאפשר לאכול בהם סעודות משפחתיות, במין חצי-קמפינג, וליהנות בלילה מאור הכוכבים; אבל באזורים חילוניים יותר, ההתבצרות בבניינים הגבוהים נמשכת גם בשבוע המיוחד הזה. בשביל לתפוס קצת טבע יוצאים לטייל, אבל כשחוזרים חוזרים אל הבית – ולא אל הסוכה.
 
צילום: שאטרסטוק
סוכה צילום: שאטרסטוק

כחובב גשמים אני נהנה לגלוש לעתים בפורומים שעוסקים במזג האוויר. בימים האחרונים ניכרת שם התלהבות רבה מהאפשרות של גשם שירד עלינו היום או מחר, שלא לדבר על הסערות החשמליות המלהיבות את המשוגעים לדבר. רק משהו אחד צורם לי בכל הדיונים הללו: הם נעשים כאילו לא סוכות היום. כאילו עם ככל העמים אנחנו, ולא כאלה שבשבוע הזה – בשבוע האחרון הזה של שלהי הקיץ – לא רוצים גשם של ממש, כי זה יחרב לנו את הסוכות שלנו, יקלקל את הקישוטים, ויבריח את כולנו הביתה.

חבל שזה כך. אין שום סיבה להותיר את החג הזה ל'דתיים מקצועיים'. אם החברה הישראלית היתה חכמה מספיק, כדי לראות במה שהורישו לה אוצר ולא רק נטל, וכדי להבין שהיא נושאת עמה בשורה לעולם ולא מזדנבת בעקבות המערב, היינו הופכים את חג הסוכות לחג לאומי אמיתי. כזה שבו כולם, כ-ו-ל-ם, עושים באמת את היציאה הזו מן הבית אל הסוכה, וחווים משהו שיש בו גם צניעות ופשטות וגם התרוממות רוח.

בשנות החמישים רווחה בדיחה על אמריקני שהגיע לביקור ראשון בישראל בעיצומו של החג. הוא התפעל מהשגיה של המדינה הצעירה, אך היה מזועזע מהפערים העצומים שראה. "ליד כל בניין נאה יש גם צריפון מט לנפול", הוא סיפר, "העלובים שבעניים חיים כנראה בצמוד למבוססים". אני מתגעגע לבדיחה הזו: למציאות בה ליד כל בית נאה תהיה סוכה, וכן, תזכיר לכולנו משהו על סוג מיוחד של דיור בר-השגה, כזה שאינו תלוי בכסף ובנכסים.

נכון, רוב הישראלים
חיים בבנייני מגורים ולא נהנים מפיסת-שמיים מעל הראש, כזו שמאפשרת הקמת סוכה. אבל זוהי ביצה ותרנגולת: בשכונות המיועדות לדתיים, דואגים בשנים האחרונות מראש ל'מרפסת סוכה' שתאפשר לקיים את החג כהלכתו, בלי לסחוב את ארוחת הבוקר מהקומה העשירית לחצר, שם צריך לקיים תורנות עם שאר השכנים על הסוכה שבחנייה.

הצורך בסידור בניין רב קומות כך שלכל אחד תהיה מרפסת שאין מעליה מרפסת אחרת, מובילה לא פעם לתוצאה קצת מכוערת מבחינה אדריכלית. אבל הוא מחזיק בתוכו רעיון מאוד יפה: שלכל משפחה, גם אם היא גרה בבניין רב קומות, תהיה פיסת שמיים משלה. שהניתוק מן הטבע, שמאפשרים לנו הבניינים המודרניים, לא יהיה מושלם: עדיין נוכל להרגיש את הטיפות הראשונות של היורה או את השמש הקופחת, - ובמשך שבוע אחד להעתיק את המרכז של הבית אל ה'חוץ' הסמלי הזה, כדי לזכור שהנכסים שלנו אינם עצם החיים.

הרעיונות הגלומים בחג הסוכות הם נפלאים וחיוניים לחברה שלנו. אם הם חשובים לנו מספיק, אזי לא רק נדבר עליהם בגן, בבית הספר או בתוכניות הטלוויזיה, אלא גם נזיז את עצמנו באמת לשבוע אחד אל הסוכה – לתפוס נקודת מבט קצת אחרת על החיים, ולחגוג ולשמוח לא רק מתוך שפע אלא גם מתוך צניעות ופשטות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יואב שורק

צילום:

עיתונאי, עורך ופובליציסט בתחומי היהדות, חדשות החוץ ומדיניות

לכל הטורים של יואב שורק

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק