מדינה יהודית שפוגעת באזרחיה
בשם ההגנה על יהדותה של ישראל, המדינה מערימה קשיים בלתי נסבלים על מי שמבקש לאזרח כאן את בן זוגו הלא יהודי. מתקן חולות הוא רק קצה קרחון
מבקשי מקלט מחוץ למתחם חולות
צילום: אדי ישראל
בעיית מבקשי המקלט נתפסת כבעיה עקרונית של שמירה על זכויות אדם. קל לנו להתרחק רגשית מבני אדם שהם אינם חלק מהחברה הישראלית, אינם יהודים, ולפחות לטענתם – שהייתם בישראל היא זמנית בלבד. שלילת החופש של אנשים אלה לא נתפסת בעיני רבים כמשהו פסול. אולם מסתבר שהשמירה האובססיבית על אופיה היהודי של המדינה חלה גם על אזרחיה, ושם המדינה אינה מהססת לפגוע בזכויות יסוד, לחדור באופן בוטה לפרטיותם של האזרחים ולפגוע בזכותם למשפחה ולילדים.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במה דברים אמורים? מדי שנה אלפי ישראלים מבקשים להתחתן עם בן זוג שאינו ישראלי ואינו יהודי ועל כן אינו זכאי לעלות לישראל מכוח חוק השבות. מעטים מעלים על דעתם איזה מסלול ייסורים צפוי להם בשם עיקרון המדינה היהודית.
התהליך מתחיל בהגשת בקשה למשרד הפנים, שצריכה להיות מלווה בשלל הוכחות "חותכות" לקשר הזוגי: מכתבי תמיכה מהחברים ומהמשפחה עם עדיפות לתצהירים שנחתמו בפני עורך דין, תמונות משותפות, תיעוד אובססיבי של כל קבלה על כל סט מגבות או מתקן לתליית כביסה שנרכש וכל מסמך המהווה אישור לחיים המשותפים. משם הזוג מתקדם לשימוע שבו השאלות מהוות חדירה בוטה לפרטיות. השימועים מתנהלים באולמות קבלת הקהל של לשכות האוכלוסין, וכל מי שנמצא באולם יכול לשמוע הן את השאלות והן את התשובות.
מרבית הבקשות יידחו על הסף בעקבות השימוע. פקידי משרד הפנים מדקדקים בקטנות, מכיוון שנראה כי הנחת העבודה הבסיסית שלהם היא שמדובר בקשר פיקטיבי שמטרתו לאפשר לבן הזוג הלא-יהודי להתאזרח בישראל. כנראה שאותם פקידים מאמינים, שמדינת ישראל היא לא פחות מגן עדן עלי אדמות, עד כדי כך שאזרחי העולם נוהרים להשתקע בה: מדינה שבה התושבים חיים תחת סיכון ביטחוני בלתי פוסק, מדינה שבה זוג בין-דתי לא יכול להינשא או להתגרש בה, מדינה שבה מי שאינו יהודי נחשב במקרה הטוב לטרמפיסט, ובמקרה הגרוע לאויב ולסיכון ביטחוני.
לפעמים הדברים
לאחר שהבקשה נדחית, הזוגות יכולים לבקש בחינה מחדש של ההחלטה. אז מתחיל עינוי הדין האמיתי: ההמתנה להחלטה נמשכת חודשים רבים ולעתים אף יותר משנה. הזוגות נמצאים במין כלא ותחת איום מתמיד של פרידה כפויה וגירוש מן הארץ של בן הזוג הלא ישראלי עד שעניינם יידון. בזמן הזה בן הזוג הלא-יהודי מנוע מלעבוד וכל חייהם של בני הזוג נמצאים בחוסר ודאות מוחלט. גם בשלב זה בקשות רבות נדחות, ובני הזוג יעמדו בפני שתי אפשרויות: לעתור לבית המשפט או להרים ידיים ולפרק את התא המשפחתי.
הניסיון לכלוא את מבקשי המקלט במתקן חולות והיחס כלפי בני זוג לא ישראלים הם שני צדדים של אותה מטבע – העדפת המדינה את זהותה היהודית על פני שמירה על זכויות אדם ועל פני טובתם של אזרחיה היהודים שעבורם היא קיימת, ואפילו על פני היהדות עצמה – הדת הסובלנית ביותר כלפי זרים וגרים. האם פסק הדין של בג"ץ ישמש כקריאת השכמה לבחינת הגישה הזאת?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם