יוקר המחיה: זו לא הממשלה, טמבל
אם התל אביבים לא היו מוכנים לשלם הרבה, המחירים כאן היו כמו בברלין. אנו משלמים את המחיר של הערכים של החברה האזרחית שלנו
אותו הסכם לא כתוב בין המדינה לאזרחיה מכונה בתחום מדע המדינה "האמנה החברתית". אולם ההסכם עם השלטון, על פיו יוכל השלטון להמשיך לשלוט כל עוד הוא מגן על זכויות האזרחים הוא רק נדבך אחד של "האמנה החברתית". הנדבך הנוסף (והחשוב מביניהם) הוא הברית הלא כתובה בין האזרחים לבין עצמם.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מדינה דמוקרטית מושתתת על הבנה סמויה בין אזרחים כי הם מאוגדים סביב ערכים מסויימים (לאומיים וליברליים). אלו הם ערכים ברמת המקרו, והם מחייבים גם את השלטון אשר פועל במסגרתם כחלק מהחברה. ברמת היום-יום, מתקיימים בחברה ערכים מוסכמים קונקרטיים יותר (נורמות בנושאי צרכנות, לענייננו) ובמסגרתם פועלים הן האזרחים והן השלטון.
בחברה בה הערכים המובילים הם, בואו נודה בכך, צרכנות אובססיבית וסגידה עיוורת לחיים הטובים, השוק מגיב בהתאם (קרי, מי שמתעקש לשלם 18 ש"ח על כוס קפה, גם כאשר אלטרנטיבה זולה פי יותר משלוש זמינה עבורו מטרים ספורים משם בקופיקס, אכן ישלם את המחיר הזה. מי שנלחם בחירוף נפש על זכותו לשכור דירת שני חדרים מעופשת במרכז תל אביב ב-5000 ש"ח לחודש, אכן יחתום על צ'קים בהתאם). גם המערכת הפוליטית לא תנקוט בצעדים דרסטיים כל עוד החברה והכלכלה מתנהלות בתיאום מופתי ובסימביוזה כמעט טבעית (הכלכלה מספקת מוצרים במחיר מופקע, החברה צורכת במחיר מופקע, רוטנת אך מבקשת עוד). זו הפרשנות הרלוונטית יותר של החוזה החברתי לענייננו.
גם בגרמניה אוהבים את החיים הטובים. אולם ניכר כי שם מסרבים לשלם מחירים מופקעים אפילו למען החיים הטובים. בהתאם לכך, הריסון העצמי וההתעקשות על עקרונות צרכניים בריאים גורמים לחיים הטובים להגיע אליהם במחיר זול בהרבה. כך גם לממשלה יש תמריץ (וממילא היא כבר "נגועה" באותו הערך) לפעול בהתאם ולעגן את הנורמות בחוק, היכן שהדבר מתבקש.
קשה לראות כיצד תצליח הממשלה בישראל לטפל במחירי הדיור, הנופש ומוצרי הצריכה כל עוד החברה עצמה אינה ממלאת את חלקה בעסקה. לשון אחר, אם כבר קיימות אלטרנטיבות זולות ליוקר המחיה (קופיקס, דירה בלוד) וישראלים בכל זאת בוחרים לצרוך את החלופות היקרות (קפה ב18 ש"ח, דירה בת"א) או הלא הכרחיות לאור מחירן הנוכחי (מילקי, אולי?!) עד כמה תוכל הממשלה להשפיע גם אם תוזיל חלק מהחלופות? ואם מקור הבעיה נעוץ בכלל ברמת החברה, במה תועיל הירידה לברלין?
אני רוצה להאמין שכוונתם של מארגני תנועת הירידה לברלין אינה רעה, אך מעשיהם מעידים על רצון להכפיש הרבה יותר מאשר למצוא פתרון קונסטרוקטיבי לבעיה.
הפניית אצבע מאשימה כלפי הממשלה בלבד ועידוד ירידה המונית מהארץ מספקים לקח שגוי והרסני עבור כל מי שמחשיב את עצמו כדמוקרט וכאזרח אחראי: שלאזרחים אין קשר ליוקר המחיה בארצם וכי הממשלה בלבד היא האחראית ליוקר המחיה. צעדים אלו מתנערים מאחריותה של החברה האזרחית, לא ישיגו את מטרתם המוצהרת, אך עלולים בסופו של דבר לקטב את החברה הישראלית (ויש האומרים כי זו מטרתה הלא מוצהרת של תנועה זו).
אותם יורדים/מהגרים ישראלים לברלין משולים, מבחינה זו, לנהגים המהבהבים מולך בכביש כדי להתריע מפני שוטר תנועה שאורב לך בהמשך הדרך. מבחינתם הם מגלים סולידריות חברתית נגד המדינה, מסייעים לך להמנע מפני מה שהם מזהים כדבר שעלול להזיק לך ומתמרצים אותך לפעול בהתאם. בפועל, הם מעודדים נסיעה במהירות מופרזת ומסכנים את החברה כולה.
למרבה האירוניה, מי שתינזק הכי הרבה מצעדים אלה תהיה לא אחרת מאשר ברלין עצמה (כמייצגת של מוקדי הגירת מחאה ישראלית). כבר כיום מציפים את ברלין מליוני מוסלמים חסרי תודעה דמוקרטית. כעת מצטרפים אליהם מאות ישראלים, שהם אמנם בעלי ערכים ליברליים אך בהחלט לוקים בהבנת מהות החברה האזרחית ותפקידה במשטר הדמוקרטי.
בפסקה אחת
אם מארגן המחאה האלמוני היה משתמש בלהיטות היתר שלו כדי לסחוף אחריו 200 אלף ישראלים לחרם צרכנים על המילקי, מובטח לו, כמו במחאת הקוטג', שמחיר המילקי ירד. אם אכן אכפת לו ממדינת ישראל כפי שהוא מעיד על עצמו, היה מדיר את עצמו יחד עם 200 אלף נאמניו הפוטנציאליים מהקניונים, בתי המלון, בתי הקפה היוקרתיים ונתב"ג ליומיים בלבד (תשאלו כל בעל עסק מה המשמעות של יומיים ללא כל רווח) ובאמת מצליח לקבע את סטנדרט הביקוש בשוק למחירים הוגנים.
הוא גם היה יכול לארגן התיישבות המונית של תומכיו בנגב, בגליל ובגולן ולגרום לבעלי הדירות בת"א לשפץ את הדירות בשביל למשוך שוכרים. אך הרבה יותר קל לזרוק הכל על הממשלה ולטוס לברלין, היכן שלחברה יש כבר חוט שדרה צרכני ואשר שם האזרחים מגבים כלכלת שפע הגונה ומרוסנת. מכל זאת עולה כי מי שבעצם הפר את החוזה החברתי לא הייתה הממשלה כלפי אזרחיה, אלא אנחנו האזרחים כלפי עצמנו. אומרים שכל מדינה ראויה למנהיגיה. מסתבר גם שהיא ראויה למחיריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם