היורדים לברלין: טפילים שירוצו לישראל בעת צרה
ביום שבו הזהות הגרמנית תגלה מחדש את הממד הלאומי-לאומני שלה, לא כדאי יהיה להיות צעיר ישראלי בברלין. גם היורדים לברלין מודעים חלקית לסכנה הזו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מבצע 'צוק איתן' היה עוד נדבך בחיזוק התחושה שאין סיכוי להסדר שלום בין ישראל לפלסטינים, וכך גם קמל הסיכוי - המופרך מלכתחילה - לראות בתל-אביב "בועה" אירופית בלב המזרח התיכון. 'צוק איתן' סיפק לתחושה הזו ממד סמלי, כאשר הרקטות הגיעו גם ללבה של תל-אביב. תגובת מנסחי חלום "הבועה האירופית" היא שאם אין סיכוי להביא את אירופה לתל-אביב, נביא את התל-אביבים לאירופה.
ויש גם עוד עניין, עמוק יותר: זה הגן היהודי הקוסמופוליטי, שרואה בגורל היהודי הגלותי לא גזרה כי אם ייעוד, שבשמו - גם אם בגרסאות אחרות - דחו החרדים, הרפורמים של המאה ה-19, ואינטלקטואלים יהודים את התנועה הציונית. המשותף לכולם היה תחושתו של הפילוסוף היהודי-גרמני הרמן כהן, שבתגובה לפנייתו של מרטין בובר להצטרף לתנועה הציונית השיב שטעות תהיה להמיר את השליחות היהודית האוניברסלית ב"עוד אלבניה קטנה ולאומנית במזרח התיכון". מתברר שגם היום רוצים צעירים יהודים רבים לראות את עצמם כ"מתקני עולם", מבלי להבין שהדרך לכך עוברת קודם כול דרך תיקון עצמי, וממילא גם לאומי.
לא בורחים מנס רק כי קשה. ברלין
צילום: שאטרסטוק
כדאי להם להקשיב למה שהבין עוד אינטלקטואל יהודי-גרמני, שהכיר מקרוב את הפיתוי הקוסמופוליטי ודחה אותו, גרשום שלום. במאמר שניתח את יחסי היהודים והגרמנים מאמצע המאה ה-18 ועד אמצע המאה ה-20 כתב שלום שהאנטישמיות הגרמנית סלדה במיוחד מן היהודים הקוסמופוליטיים, מתוך תחושה שכדי להצדיק את היטמעותם מרעילים אותם יהודים את התחושות הלאומיות הגרמניות עצמן. היום, כשהתגובה ללאומנות הנאצית הפכה שוב את ברלין לבירת הרעיון הקוסמופוליטי, חשים צעירים ישראלים שהיא יכולה להיות ביתם.
אבל גם אם ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה במדויק, קשה להימנע גם מן ההכרה במחזוריות שלה. ביום שבו הזהות הגרמנית תגלה מחדש את הממד הלאומי-לאומני שלה, לא כדאי יהיה להיות צעיר ישראלי בברלין. למעשה, גם היורדים לברלין, שבכל זאת למדו קצת היסטוריה, מודעים חלקית לסכנה הזו. חלקם סיפרו במפורש שבחרו בברלין בין היתר בשל המרחק הקצר לישראל: אם חלילה יקרה משהו, בתוך ארבע שעות "הם בבית".
בעניין זה תקפה אמרתו של פילוסוף גרמני אחר, עמנואל קאנט, שניסח את העיקרון המוסרי הידוע כ"צו הקטגורי":
אבל כל אלה הם נימוקים תועלתניים. העיקר הוא שהחיים במדינה יהודית ריבונית, עם כל קשייהם ותלאותיהם, הם זכות ולא גזרה – זכות מרגשת במיוחד, כשחושבים על כל הדורות היהודיים שהיא נמנעה מהם. התחושה הזו לא צריכה כמובן לבטל את הקשב לטיעוני הצעירים:
חברה שהמחיר הנתבע מצעיריה גבוה כל כך צריכה להקפיד במיוחד על דאגה לעתידם. אבל גם אם בטענות יש ממש, בשום אופן אין לקבל את המסקנה האומרת שאחרי אלפיים שנות גלות וכל המאמץ שנדרש לביסוסה של ריבונות יהודית, יבחרו צעירים יהודים לבעוט בנס ההיסטורי הזה רק משום שקשה להם לקנות דירה או מילקי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם