מילקי לפרשת השבוע: גם אברהם ירד מסיבות כלכליות
ארץ ישראל נמצאת בתשתית האתוס היהודי כבר אלפי שנים, ובכל זאת הדבר לא מנע מתופעות של ירידה כלכלית. משהו שכדאי לזכור לפני שמתנפלים
על אודות הצביעות דובר כבר רבות, אם כי נדמה שאי אפשר להלאות בטיעונים נגד החוצפה של בעלי השררה שבאופן שיטתי מובילים מדיניות כלכלית (ומדינית!) שמשעבדת את מעמד הביניים ומובילה את מדינת ישראל ממדינה סוציאל-דמוקרטית, מדור אחר מדור, אל עבר אוליגרכיה צינית. אי אפשר להלאות בטיעונים נגד הצביעות של מי שמעזים לבקר אוכלוסייה איכותית שמשוועת לתרום ולהשפיע ולהוביל, ושבצער נאלצת לרעות בשדות זרים, פשוטו כמשמעו, כי אין כאן די עשב ללחך. ולא פחות מכך, זוהי צביעות כאשר הטיעונים הללו נאמרים תוך כדי התהדרות בערכים של ההיסטוריה והמסורת הלאומית שלימדו אותנו בין היתר ש"אין לנו ארץ אחרת".
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כי זה נכון, באמת אין לנו ארץ אחרת, אבל מה לעשות שההיסטוריה מלמדת אותנו משהו אחר לגמרי. לכן אולי הטיעונים האחרונים הם לא תוצר של צביעות, אלא הם פשוט תוצר של בורות.
בין עם ישראל וארץ ישראל קיים קשר תרבותי והיסטורי עמוק שלא ניתן להתירו. עד כדי כך, שקיומה של מדינת ישראל איננה בכלל תנאי מוקדם שהנחת היסוד הזו תלויה בו. הקשר הזה שריר וקיים עם או בלי קיומה של מדינת ישראל, שהיא ביטוי מודרני של העובדה ההיסטורית הזו. במשך 3000 השנים האחרונות קיימת מסורת רציפה ומתועדת שקושרת יחדיו שפה, גיאוגרפיה וזכרון קולקטיבי מצטבר של מסורות דתיות ועממיות, לאומיות ופוליטיות. המשפט הפותח את מגילת העצמאות, אולי אחד המסמכים המופלאים ביותר שנכתבו בעברית, ואחד המסמכים ההיסטוריים המדהימים של המאה ה-20, מנסח את הרעיון הזה היטב: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם את ספר הספרים הנצחי".
אלא שאליה וקוץ בה. כי עם כמה שהמסמך הזה מופלא הוא עדיין לא חסין בפני אי דיוקים. הרוח המנשבת במגילת העצמאות שואפת אמנם לשלול את תקופת הגלות ולמחוק אותה כאילו לא היתה, לכונן בנו תודעה כאילו הגלות היתה תמיד כפויה, אבל מה לעשות שלא רק בארץ ישראל עוצב דמותו של העם היהודי, אלא גם בתפוצות, גם בגולה, גם בברלין, בספרד, בבגדד, במרוקו, וכן, גם בארם ובמצרים של פרעה. זהו טיעון שאפילו אין צורך להרחיב עליו את הדיבור כי הוא כל-כך מובן מאליו.
למשל, במצרים בני-ישראל לראשונה מכוננים זהות של עם, רגע די משמעותי בקורות של אומה. ולא זו בלבד אלא שזהו פרעה שמכנה אותם כך לראשונה: "וַיֹּאמֶר אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ." (שמות א, ט). הקשר אל הארץ והזיקה אליה היו קיימים החל ממסעו הראשון של אברהם אל ארץ כנען (בפרשת לך-לך של השבוע הנוכחי, שמיד ארחיב עליה) ועד ההרפתקאה הציונית שאנחנו עדיין רק בחיתוליה. אלא שהמסורת מלמדת אותנו שלא רק מלחמות וצוררים הוציאו אותנו מכאן, אלא גם – ובעיקר – תנאים כלכליים בלתי נסבלים.
בפרשת לך-לך של השבוע
נזכיר רק שגם אחרי אברהם לא פעם ולא פעמיים יצאו אבותינו ואמותינו מן הארץ בשל תנאי המחייה שלא אפשרו להם לחיות כאן. פעמיים בחייו של יעקב ובניו (או שמא נאמר של ישראל ובני-ישראל). ובמגילת רות, כשאלימלך ונעמי מהגרים למואב, שוב פעם בשל תנאי המחייה, עזיבתם מבשלת לימים את הזיווג שיוביל ללידתו של דוד המלך. אבל למה להרבות במילים, הרי כל אלה היו "בוגדים", נכון? הם הרי "עזבו".
תקראו לי משוגע, אבל תמוה בעיניי איך בין שר אוצר שמתגאה בידיעת התנ"ך ואף פרסם ספר מאמרים בנושא, ראש ממשלה שבנו זכה במקום הראשון בחידון התנ"ך הארצי, ועוד שר לענייני כלכלה שעומד בראש רשימה הנושאת את השם "הבית היהודי", איך בין כל מובילי המדיניות האלה, שהם ללא ספק חכמים ואינטילגנטים, נשמטה פיסת האינפורמציה הבסיסית הזו. אם זו בורות או צביעות, תחליטו בעצמכם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם